¹Is there not a warfare to man upon earth? And are not his days like the days of a hireling?

¹Le sort de l'homme sur la terre est celui d'un soldat, Et ses jours sont ceux d'un mercenaire.

¹הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃

²As a servant that earnestly desireth the shadow, And as a hireling that looketh for his wages:

²Comme l'esclave soupire après l'ombre, Comme l'ouvrier attend son salaire,

²כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃

³So am I made to possess months of misery, And wearisome nights are appointed to me.

³Ainsi j'ai pour partage des mois de douleur, J'ai pour mon lot des nuits de souffrance.

³כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃

⁴When I lie down, I say, When shall I arise, and the night be gone? And I am full of tossings to and fro unto the dawning of the day.

⁴Je me couche, et je dis: Quand me lèverai-je? quand finira la nuit? Et je suis rassasié d'agitations jusqu'au point du jour.

⁴אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃

⁵My flesh is clothed with worms and clods of dust; My skin closeth up, and breaketh out afresh.

⁵Mon corps se couvre de vers et d'une croûte terreuse, Ma peau se crevasse et se dissout.

⁵לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃

⁶My days are swifter than a weaver's shuttle, And are spent without hope.

⁶Mes jours sont plus rapides que la navette du tisserand, Ils s'évanouissent: plus d'espérance!

⁶ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃

⁷Oh remember that my life is a breath: Mine eye shall no more see good.

⁷Souviens-toi que ma vie est un souffle! Mes yeux ne reverront pas le bonheur.

⁷זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃

⁸The eye of him that seeth me shall behold me no more; Thine eyes shall be upon me, but I shall not be.

⁸L'oeil qui me regarde ne me regardera plus; Ton oeil me cherchera, et je ne serai plus.

⁸לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃

⁹As the cloud is consumed and vanisheth away, So he that goeth down to Sheol shall come up no more.

⁹Comme la nuée se dissipe et s'en va, Celui qui descend au séjour des morts ne remontera pas;

⁹כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃

¹⁰He shall return no more to his house, Neither shall his place know him any more.

¹⁰Il ne reviendra plus dans sa maison, Et le lieu qu'il habitait ne le connaîtra plus.

¹⁰לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃

¹¹Therefore I will not refrain my mouth; I will speak in the anguish of my spirit; I will complain in the bitterness of my soul.

¹¹C'est pourquoi je ne retiendrai point ma bouche, Je parlerai dans l'angoisse de mon coeur, Je me plaindrai dans l'amertume de mon âme.

¹¹גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃

¹²Am I a sea, or a sea-monster, That thou settest a watch over me?

¹²Suis-je une mer, ou un monstre marin, Pour que tu établisses des gardes autour de moi?

¹²הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃

¹³When I say, My bed shall comfort me, My couch shall ease my complaint;

¹³Quand je dis: Mon lit me soulagera, Ma couche calmera mes douleurs,

¹³כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃

¹⁴Then thou scarest me with dreams, And terrifiest me through visions:

¹⁴C'est alors que tu m'effraies par des songes, Que tu m'épouvantes par des visions.

¹⁴וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃

¹⁵So that my soul chooseth strangling, And death rather than [these] my bones.

¹⁵Ah! je voudrais être étranglé! Je voudrais la mort plutôt que ces os!

¹⁵ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃

¹⁶I loathe [my life]; I would not live alway: Let me alone; for my days are vanity.

¹⁶Je les méprise!... je ne vivrai pas toujours... Laisse-moi, car ma vie n'est qu'un souffle.

¹⁶מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃

¹⁷What is man, that thou shouldest magnify him, And that thou shouldest set thy mind upon him,

¹⁷Qu'est-ce que l'homme, pour que tu en fasses tant de cas, Pour que tu daignes prendre garde à lui,

¹⁷מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃

¹⁸And that thou shouldest visit him every morning, And try him every moment?

¹⁸Pour que tu le visites tous les matins, Pour que tu l'éprouves à tous les instants?

¹⁸ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃

¹⁹How long wilt thou not look away from me, Nor let me alone till I swallow down my spittle?

¹⁹Quand cesseras-tu d'avoir le regard sur moi? Quand me laisseras-tu le temps d'avaler ma salive?

¹⁹כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃

²⁰If I have sinned, what do I unto thee, O thou watcher of men? Why hast thou set me as a mark for thee, So that I am a burden to myself?

²⁰Si j'ai péché, qu'ai-je pu te faire, gardien des hommes? Pourquoi me mettre en butte à tes traits? Pourquoi me rendre à charge à moi-même?

²⁰חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃

²¹And why dost thou not pardon my transgression, and take away mine iniquity? For now shall I lie down in the dust; And thou wilt seek me diligently, but I shall not be.

²¹Que ne pardonnes-tu mon péché, Et que n'oublies-tu mon iniquité? Car je vais me coucher dans la poussière; Tu me chercheras, et je ne serai plus.

²¹ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃