¹And it came to pass, when he went into the house of one of the rulers of the Pharisees on a sabbath to eat bread, that they were watching him.

¹Jésus étant entré, un jour de sabbat, dans la maison de l'un des chefs des pharisiens, pour prendre un repas, les pharisiens l'observaient.

¹ויהי בבאו בשבת אל בית אחד מראשי הפרושים לאכל לחם והמה ארבים לו׃

²And behold, there was before him a certain man that had the dropsy.

²Et voici, un homme hydropique était devant lui.

²והנה איש אחד לפניו אשר גופו צבה ממים׃

³And Jesus answering spake unto the lawyers and Pharisees, saying, Is it lawful to heal on the sabbath, or not?

³Jésus prit la parole, et dit aux docteurs de la loi et aux pharisiens: Est-il permis, ou non, de faire une guérison le jour du sabbat?

³ויען ישוע ויאמר אל בעלי התורה ואל הפרושים לאמר המתר לרפא בשבת אם לא ויחרישו׃

⁴But they held their peace. And he took him, and healed him, and let him go.

⁴Ils gardèrent le silence. Alors Jésus avança la main sur cet homme, le guérit, et le renvoya.

⁴ויאחז בו וירפאהו וישלחהו׃

⁵And he said unto them, Which of you shall have an ass or an ox fallen into a well, and will not straightway draw him up on a sabbath day?

⁵Puis il leur dit: Lequel de vous, si son fils ou son boeuf tombe dans un puits, ne l'en retirera pas aussitôt, le jour du sabbat?

⁵ויען ויאמר אליהם מי מכם אשר חמרו או שורו יפול אל הבאר ולא ימהר להעלותו ביום השבת׃

⁶And they could not answer again unto these things.

⁶Et ils ne purent rien répondre à cela.

⁶ולא יכלו להשיב על זאת דבר׃

⁷And he spake a parable unto those that were bidden, when he marked how they chose out the chief seats; saying unto them,

⁷Il adressa ensuite une parabole aux conviés, en voyant qu'ils choisissaient les premières places; et il leur dit:

⁷וישא משלו אל הקרואים בראותו איך בחרו להם להסב בראש ויאמר אליהם׃

⁸When thou art bidden of any man to a marriage feast, sit not down in the chief seat; lest haply a more honorable man than thou be bidden of him,

⁸Lorsque tu seras invité par quelqu'un à des noces, ne te mets pas à la première place, de peur qu'il n'y ait parmi les invités une personne plus considérable que toi,

⁸כי יקרא אתך איש אל החתנה אל תסב בראש פן יקרא שמה איש נכבד ממך׃

⁹and he that bade thee and him shall come and say to thee, Give this man place; and then thou shalt begin with shame to take the lowest place.

⁹et que celui qui vous a invités l'un et l'autre ne vienne te dire: Cède la place à cette personne-là. Tu aurais alors la honte d'aller occuper la dernière place.

⁹ובא הקרא אותך ואותו ואמר אליך פנה מקום לזה ואז תקום בכלמה לקחת את המקום האחרון׃

¹⁰But when thou art bidden, go and sit down in the lowest place; that when he that hath bidden thee cometh, he may say to thee, Friend, go up higher: then shalt thou have glory in the presence of all that sit at meat with thee.

¹⁰Mais, lorsque tu seras invité, va te mettre à la dernière place, afin que, quand celui qui t'a invité viendra, il te dise: Mon ami, monte plus haut. Alors cela te fera honneur devant tous ceux qui seront à table avec toi.

¹⁰אבל כי תקרא לך והסב במקום האחרון למען יבא הקרא אתך ואמר אליך אהובי עלה למעלה מזה והיה לך כבוד לפני המסבים עמך׃

¹¹For everyone that exalteth himself shall be humbled; and he that humbleth himself shall be exalted.

¹¹Car quiconque s'élève sera abaissé, et quiconque s'abaisse sera élevé.

¹¹כי כל המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם׃

¹²And he said to him also that had bidden him, When thou makest a dinner or a supper, call not thy friends, nor thy brethren, nor thy kinsmen, nor rich neighbors; lest haply they also bid thee again, and a recompense be made thee.

¹²Il dit aussi à celui qui l'avait invité: Lorsque tu donnes à dîner ou à souper, n'invite pas tes amis, ni tes frères, ni tes parents, ni des voisins riches, de peur qu'ils ne t'invitent à leur tour et qu'on ne te rende la pareille.

¹²וגם אל האיש אשר קרא אותו אמר כי תעשה סעודת צהרים או סעודת ערב אל תקרא לאהביך ולאחיך ולקרוביך ולשכניך העשירים פן יקראו לך גם המה והיה לך לשלום׃

¹³But when thou makest a feast, bid the poor, the maimed, the lame, the blind:

¹³Mais, lorsque tu donnes un festin, invite des pauvres, des estropiés, des boiteux, des aveugles.

¹³אבל כי תעשה משתה קרא לעניים ולנשברים ולפסחים ולעורים׃

¹⁴and thou shalt be blessed; because they have not [wherewith] to recompense thee: for thou shalt be recompensed in the resurrection of the just.

¹⁴Et tu seras heureux de ce qu'ils ne peuvent pas te rendre la pareille; car elle te sera rendue à la résurrection des justes.

¹⁴ואשריך באשר אין להם לשלם לך כי ישלם לך בתחית הצדיקים׃

¹⁵And when one of them that sat at meat with him heard these things, he said unto him, Blessed is he that shall eat bread in the kingdom of God.

¹⁵Un de ceux qui étaient à table, après avoir entendu ces paroles, dit à Jésus: Heureux celui qui prendra son repas dans le royaume de Dieu!

¹⁵וישמע זאת אחד מן המסבים ויאמר אליו אשרי האכל לחם במלכות האלהים׃

¹⁶But he said unto him, A certain man made a great supper; and he bade many:

¹⁶Et Jésus lui répondit: Un homme donna un grand souper, et il invita beaucoup de gens.

¹⁶והוא אמר אליו איש אחד עשה סעודה גדולה ויקרא לרבים׃

¹⁷and he sent forth his servant at supper time to say to them that were bidden, Come; for [all] things are now ready.

¹⁷A l'heure du souper, il envoya son serviteur dire aux conviés: Venez, car tout est déjà prêt.

¹⁷וישלח את עבדו לעת הסעודה לאמר אל הקרואים באו כי כבר מוכן הכל׃

¹⁸And they all with one [consent] began to make excuse. The first said unto him, I have bought a field, and I must needs go out and see it; I pray thee have me excused.

¹⁸Mais tous unanimement se mirent à s'excuser. Le premier lui dit: J'ai acheté un champ, et je suis obligé d'aller le voir; excuse-moi, je te prie.

¹⁸ויחלו כלם פה אחד להתנצל ויאמר אליו הראשון שדה קניתי ועלי לצאת לראתו אבקש ממך נקני׃

¹⁹And another said, I have bought five yoke of oxen, and I go to prove them; I pray thee have me excused.

¹⁹Un autre dit: J'ai acheté cinq paires de boeufs, et je vais les essayer; excuse-moi, je te prie.

¹⁹ואחר אמר חמשת צמדי בקר קניתי ואני הלך לבחן אותם אבקש ממך נקני׃

²⁰And another said, I have married a wife, and therefore I cannot come.

²⁰Un autre dit: Je viens de me marier, et c'est pourquoi je ne puis aller.

²⁰ואחר אמר אשה לקחתי ובעבור זאת לא אוכל לבוא׃

²¹And the servant came, and told his lord these things. Then the master of the house being angry said to his servant, Go out quickly into the streets and lanes of the city, and bring in hither the poor and maimed and blind and lame.

²¹Le serviteur, de retour, rapporta ces choses à son maître. Alors le maître de la maison irrité dit à son serviteur: Va promptement dans les places et dans les rues de la ville, et amène ici les pauvres, les estropiés, les aveugles et les boiteux.

²¹ויבא העבד ויגד את הדברים האלה לאדניו ויקצף בעל הבית ויאמר לעבדו מהר צא אל רחבות העיר ואל הוצותיה והבא הנה את העניים ואת הנשברים ואת העורים ואת הפסחים׃

²²And the servant said, Lord, what thou didst command is done, and yet there is room.

²²Le serviteur dit: Maître, ce que tu as ordonné a été fait, et il y a encore de la place.

²²ויאמר העבד אדני כאשר צוית כן נעשה ויש עוד מקום׃

²³And the lord said unto the servant, Go out into the highways and hedges, and constrain [them] to come in, that my house may be filled.

²³Et le maître dit au serviteur: Va dans les chemins et le long des haies, et ceux que tu trouveras, contrains-les d'entrer, afin que ma maison soit remplie.

²³ויאמר האדון אל העבד צא אל הדרכים ואל הגדרות ופצר בהם לבוא למען ימלא ביתי׃

²⁴For I say unto you, that none of those men that were bidden shall taste of my supper.

²⁴Car, je vous le dis, aucun de ces hommes qui avaient été invités ne goûtera de mon souper.

²⁴כי אני אמר לכם אין אחד מן האנשים הקרואים ההם אשר יטעם סעודתי׃

²⁵Now there went with him great multitudes: and he turned, and said unto them,

²⁵De grandes foules faisaient route avec Jésus. Il se retourna, et leur dit:

²⁵והמון עם רב הלכים אתו ויפן ויאמר אליהם׃

²⁶If any man cometh unto me, and hateth not his own father, and mother, and wife, and children, and brethren, and sisters, yea, and his own life also, he cannot be my disciple.

²⁶Si quelqu'un vient à moi, et s'il ne hait pas son père, sa mère, sa femme, ses enfants, ses frères, et ses soeurs, et même sa propre vie, il ne peut être mon disciple.

²⁶איש כי יבוא אלי ולא ישנא את אביו ואת אמו ואת אשתו ואת בניו ואת אחיו ואת אחיתיו ואף גם את נפשו לא יוכל להיות תלמידי׃

²⁷Whosoever doth not bear his own cross, and come after me, cannot be my disciple.

²⁷Et quiconque ne porte pas sa croix, et ne me suit pas, ne peut être mon disciple.

²⁷ואשר לא ישא את צלבו ובא אחרי לא יוכל להיות תלמידי׃

²⁸For which of you, desiring to build a tower, doth not first sit down and count the cost, whether he have [wherewith] to complete it?

²⁸Car, lequel de vous, s'il veut bâtir une tour, ne s'assied d'abord pour calculer la dépense et voir s'il a de quoi la terminer,

²⁸כי מי מכם החפץ לבנות מגדל הלא ישב בראשונה ויחשב את ההוצאות אם השג תשיג ידו להשלימו׃

²⁹Lest haply, when he hath laid a foundation, and is not able to finish, all that behold begin to mock him,

²⁹de peur qu'après avoir posé les fondements, il ne puisse l'achever, et que tous ceux qui le verront ne se mettent à le railler,

²⁹פן ישים את היסוד ולא יוכל לכלותו והיה כל הראים יקומו להלעיג לו לאמר׃

³⁰saying, This man began to build, and was not able to finish.

³⁰en disant: Cet homme a commencé à bâtir, et il n'a pu achever?

³⁰כי זה האיש החל לבנות ולא יכל לכלות׃

³¹Or what king, as he goeth to encounter another king in war, will not sit down first and take counsel whether he is able with ten thousand to meet him that cometh against him with twenty thousand?

³¹Ou quel roi, s'il va faire la guerre à un autre roi, ne s'assied d'abord pour examiner s'il peut, avec dix mille hommes, marcher à la rencontre de celui qui vient l'attaquer avec vingt mille?

³¹אז מי הוא המלך הקם להתגרות מלחמה במלך אחר ולא ישב בראשונה ויתיעץ אם יוכל בעשרת אלפים לערך לקראת הבא עליו בעשרים אלף׃

³²Or else, while the other is yet a great way off, he sendeth an ambassage, and asketh conditions of peace.

³²S'il ne le peut, tandis que cet autre roi est encore loin, il lui envoie une ambassade pour demander la paix.

³²ואם לא ושלח אליו מלאכים בעודנו רחוק לבקש שלום׃

³³So therefore whosoever he be of you that renounceth not all that he hath, he cannot be my disciple.

³³Ainsi donc, quiconque d'entre vous ne renonce pas à tout ce qu'il possède ne peut être mon disciple.

³³ככה כל איש מכם אשר לא נפטר מכל רכושו לא יוכל להיות תלמידי׃

³⁴Salt therefore is good: but if even the salt have lost its savor, wherewith shall it be seasoned?

³⁴Le sel est une bonne chose; mais si le sel perd sa saveur, avec quoi l'assaisonnera-t-on?

³⁴טוב המלח ואם המלח היה תפל במה יתקן׃

³⁵It is fit neither for the land nor for the dunghill: [men] cast it out. He that hath ears to hear, let him hear.

³⁵Il n'est bon ni pour la terre, ni pour le fumier; on le jette dehors. Que celui qui a des oreilles pour entendre entende.

³⁵לא יצלח גם לאדמה גם לדמן החוצה ישליכהו מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃