¹I say the truth in Christ, I lie not, my conscience bearing witness with me in the Holy Spirit,

¹Je dis la vérité en Christ, je ne mens point, ma conscience m'en rend témoignage par le Saint-Esprit:

¹אמת אני מדבר במשיח ולא אשקף ודעתי מעידה לי ברוח הקדש׃

²that I have great sorrow and unceasing pain in my heart.

²J'éprouve une grande tristesse, et j'ai dans le coeur un chagrin continuel.

²כי גדול עצבוני ואין קץ לדאבון לבי׃

³For I could wish that I myself were anathema from Christ for my brethren's sake, my kinsmen according to the flesh:

³Car je voudrais moi-même être anathème et séparé de Christ pour mes frères, mes parents selon la chair,

³כי מי יתן היתי אני מחרם מן המשיח בעד אחי שארי ובשרי׃

⁴who are Israelites; whose is the adoption, and the glory, and the covenants, and the giving of the law, and the service [of God], and the promises;

⁴qui sont Israélites, à qui appartiennent l'adoption, et la gloire, et les alliances, et la loi, et le culte, et les promesses,

⁴אשר הם בני ישראל ויש להם משפט הבנים והכבוד והבריתות ומתן התורה והעבודה וההבטחות׃

⁵whose are the fathers, and of whom is Christ as concerning the flesh, who is over all, God blessed for ever. Amen.

⁵et les patriarches, et de qui est issu, selon la chair, le Christ, qui est au-dessus de toutes choses, Dieu béni éternellement. Amen!

⁵ולהם האבות ואשר מהם יצא המשיח לפי בשרו אשר הוא אל על הכל מברך לעולמים אמן׃

⁶But [it is] not as though the word of God hath come to nought. For they are not all Israel, that are of Israel:

⁶Ce n'est point à dire que la parole de Dieu soit restée sans effet. Car tous ceux qui descendent d'Israël ne sont pas Israël,

⁶אבל לא כאלו נפל דבר אלהים ארצה כי לא כל אשר הם מישראל גם ישראל המה׃

⁷neither, because they are Abraham's seed, are they all children: but, In Isaac shall thy seed be called.

⁷et, pour être la postérité d'Abraham, ils ne sont pas tous ses enfants; mais il est dit: En Isaac sera nommée pour toi une postérité,

⁷ולא על היותם זרע אברהם כלם בנים הם כי ביצחק יקרא לך זרע׃

⁸That is, it is not the children of the flesh that are children of God; but the children of the promise are reckoned for a seed.

⁸c'est-à-dire que ce ne sont pas les enfants de la chair qui sont enfants de Dieu, mais que ce sont les enfants de la promesse qui sont regardés comme la postérité.

⁸כלומר לא בני הבשר המה בני האלהים כי אם בני ההבטחה הם הנחשבים לזרע׃

⁹For this is a word of promise, According to this season will I come, and Sarah shall have a son.

⁹Voici, en effet, la parole de la promesse: Je reviendrai à cette même époque, et Sara aura un fils.

⁹כי דבר הבטחה הוא מה שנאמר למועד אשוב ולשרה בן׃

¹⁰And not only so; but Rebecca also having conceived by one, [even] by our father Isaac--

¹⁰Et, de plus, il en fut ainsi de Rébecca, qui conçut du seul Isaac notre père;

¹⁰ולא זאת בלבד כי כן היה גם ברבקה בהיותה הרה לאחד ליצחק אבינו׃

¹¹for [the children] being not yet born, neither having done anything good or bad, that the purpose of God according to election might stand, not of works, but of him that calleth,

¹¹car, quoique les enfants ne fussent pas encore nés et qu'ils n'eussent fait ni bien ni mal, -afin que le dessein d'élection de Dieu subsistât, sans dépendre des oeuvres, et par la seule volonté de celui qui appelle, -

¹¹כי בטרם ילדו בניה ועוד לא עשו טוב או רע למען תקום עצת האלהים כפי בחירתו לא מתוך מעשים כי אם כרצון הקרא׃

¹²it was said unto her, The elder shall serve the younger.

¹²il fut dit à Rébecca: L'aîné sera assujetti au plus jeune;

¹²נאמר לה כי רב יעבד צעיר׃

¹³Even as it is written, Jacob I loved, but Esau I hated.

¹³selon qu'il est écrit: J'ai aimé Jacob Et j'ai haï Esaü.

¹³ככתוב ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי׃

¹⁴What shall we say then? Is there unrighteousness with God? God forbid.

¹⁴Que dirons-nous donc? Y a-t-il en Dieu de l'injustice? Loin de là!

¹⁴אם כן מה נאמר הכי יש עול באלהים חלילה׃

¹⁵For he saith to Moses, I will have mercy on whom I have mercy, and I will have compassion on whom I have compassion.

¹⁵Car il dit à Moïse: Je ferai miséricorde à qui je fais miséricorde, et j'aurai compassion de qui j'ai compassion.

¹⁵כי למשה אמר וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם׃

¹⁶So then it is not of him that willeth, nor of him that runneth, but of God that hath mercy.

¹⁶Ainsi donc, cela ne dépend ni de celui qui veut, ni de celui qui court, mais de Dieu qui fait miséricorde.

¹⁶ועל כן אין הדבר לא ביד הרצה ולא ביד הרץ כי אם ביד האלהים המרחם׃

¹⁷For the scripture saith unto Pharaoh, For this very purpose did I raise thee up, that I might show in thee my power, and that my name might be published abroad in all the earth.

¹⁷Car l'Ecriture dit à Pharaon: Je t'ai suscité à dessein pour montrer en toi ma puissance, et afin que mon nom soit publié par toute la terre.

¹⁷כי כן הכתוב אמר לפרעה בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ׃

¹⁸So then he hath mercy on whom he will, and whom he will be hardeneth.

¹⁸Ainsi, il fait miséricorde à qui il veut, et il endurcit qui il veut.

¹⁸ויוצא מזה כי את אשר יחפץ יחננו ואת אשר יחפץ יקשהו׃

¹⁹Thou wilt say then unto me, Why doth he still find fault? For who withstandeth his will?

¹⁹Tu me diras: Pourquoi blâme-t-il encore? Car qui est-ce qui résiste à sa volonté?

¹⁹וכי תאמר אלי מדוע יוכיח עוד נגד רצונו מי יתיצב׃

²⁰Nay but, O man, who art thou that repliest against God? Shall the thing formed say to him that formed it, Why didst thou make me thus?

²⁰O homme, toi plutôt, qui es-tu pour contester avec Dieu? Le vase d'argile dira-t-il à celui qui l'a formé: Pourquoi m'as-tu fait ainsi?

²⁰אמנם בן אדם מי אתה אשר תריב את האלהים היאמר יצר ליצרו למה ככה עשיתני׃

²¹Or hath not the potter a right over the clay, from the same lump to make one part a vessel unto honor, and another unto dishonor?

²¹Le potier n'est-il pas maître de l'argile, pour faire avec la même masse un vase d'honneur et un vase d'un usage vil?

²¹אם אין רשות ליצר על החמר לעשות מגלם אחד כלי אחד לכבוד ואחד לקלון׃

²²What if God, willing to show his wrath, and to make his power known, endured with much longsuffering vessels of wrath fitted unto destruction:

²²Et que dire, si Dieu, voulant montrer sa colère et faire connaître sa puissance, a supporté avec une grande patience des vases de colère formés pour la perdition,

²²ומה אפוא אם האלהים החפץ להראות זעמו ולהודיע גבורתו נשא בכל ארך רוחו את כלי הזעם הנכונים לאבדון׃

²³and that he might make known the riches of his glory upon vessels of mercy, which he afore prepared unto glory,

²³et s'il a voulu faire connaître la richesse de sa gloire envers des vases de miséricorde qu'il a d'avance préparés pour la gloire?

²³להודיע גם את עשר כבודו על כלי החנינה אשר יעדם לכבוד׃

²⁴[even] us, whom he also called, not from the Jews only, but also from the Gentiles?

²⁴Ainsi nous a-t-il appelés, non seulement d'entre les Juifs, mais encore d'entre les païens,

²⁴והם אנחנו אשר קראם לא מן היהודים בלבד כי אף מן הגוים׃

²⁵As he saith also in Hosea, I will call that my people, which was not my people; And her beloved, that was not beloved.

²⁵selon qu'il le dit dans Osée: J'appellerai mon peuple celui qui n'était pas mon peuple, et bien-aimée celle qui n'était pas la bien-aimée;

²⁵כדברו בהושע אקרא ללא עמי עמי וללא רחמה רחמה׃

²⁶And it shall be, [that] in the place where it was said unto them, Ye are not my people, There shall they be called sons of the living God.

²⁶et là où on leur disait: Vous n'êtes pas mon peuple! ils seront appelés fils du Dieu vivant.

²⁶והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי׃

²⁷And Isaiah crieth concerning Israel, If the number of the children of Israel be as the sand of the sea, it is the remnant that shall be saved:

²⁷Esaïe, de son côté, s'écrie au sujet d'Israël: Quand le nombre des fils d'Israël serait comme le sable de la mer, Un reste seulement sera sauvé.

²⁷וישעיהו צוח על ישראל כי אם יהיה מספר בני ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה׃

²⁸for the Lord will execute [his] word upon the earth, finishing it and cutting it short.

²⁸Car le Seigneur exécutera pleinement et promptement sur la terre ce qu'il a résolu.

²⁸כי כלה ונחרצה אדני עשה בקרב הארץ׃

²⁹And, as Isaiah hath said before, Except the Lord of Sabaoth had left us a seed, We had become as Sodom, and had been made like unto Gomorrah.

²⁹Et, comme Esaïe l'avait dit auparavant: Si le Seigneur des armées Ne nous eût laissé une postérité, Nous serions devenus comme Sodome, Nous aurions été semblables à Gomorrhe.

²⁹וכאשר אמר ישעיהו לפנים לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו׃

³⁰What shall we say then? That the Gentiles, who followed not after righteousness, attained to righteousness, even the righteousness which is of faith:

³⁰Que dirons-nous donc? Les païens, qui ne cherchaient pas la justice, ont obtenu la justice, la justice qui vient de la foi,

³⁰ועתה מה נאמר הגוים אשר לא רדפו אחרי הצדקה השיגו את הצדקה היא הצדקה אשר מתוך האמונה׃

³¹but Israel, following after a law of righteousness, did not arrive at [that] law.

³¹tandis qu'Israël, qui cherchait une loi de justice, n'est pas parvenu à cette loi.

³¹וישראל בבקשו אחרי תורת צדקה לתורת הצדקה לא הגיע׃

³²Wherefore? Because [they sought it] not by faith, but as it were by works. They stumbled at the stone of stumbling;

³²Pourquoi? Parce qu'Israël l'a cherchée, non par la foi, mais comme provenant des oeuvres. Ils se sont heurtés contre la pierre d'achoppement,

³²ועל מה יען אשר לא מאמונה דרשוה כי אם ממעשים כי התנגפו באבן נגף׃

³³even as it is written, Behold, I lay in Zion a stone of stumbling and a rock of offence: And he that believeth on him shall not be put to shame.

³³selon qu'il est écrit: Voici, je mets en Sion une pierre d'achoppement Et un rocher de scandale, Et celui qui croit en lui ne sera point confus.

³³ככתוב הנני יסד בציון אבן נגף וצור מכשול וכל המאמין בו לא יבוש׃