1Be my imitators, even as *I* also [am] of Christ.
1לכו בעקבותי כאשר גם אני הלך בעקבות המשיח׃
2Now I praise you, that in all things ye are mindful of me; and that as I have directed you, ye keep the directions.
2ועל זאת אני משבח אתכם אחי כי זכרתם אתי בכל לשמר את הקבלות כאשר מסרתי לכם׃
3But I wish you to know that the Christ is the head of every man, but woman's head [is] the man, and the Christ's head God.
3אך חפץ אנכי שתדעו כי ראש כל איש המשיח וראש האשה האיש וראש המשיח הוא האלהים׃
4Every man praying or prophesying, having [anything] on his head, puts his head to shame.
4כל איש אשר יתפלל או יתנבא וראשו מכסה מבזה הוא את ראשו׃
5But every woman praying or prophesying with her head uncovered puts her own head to shame; for it is one and the same as a shaved [woman].
5וכל אשה אשר תתפלל או תתנבא וראשה פרוע מבזה היא את ראשה יען בזה היא כמו מגלחה׃
6For if a woman be not covered, let her hair also be cut off. But if [it be] shameful to a woman to have her hair cut off or to be shaved, let her be covered.
6כי האשה אם לא תתכסה גם תתגלח ואם בזיון הוא לאשה להכסם או להתגלח תתכסה׃
7For man indeed ought not to have his head covered, being God's image and glory; but woman is man's glory.
7והאיש איננו חיב לכסות את ראשו כי הוא צלם אלהים וכבודו אבל האשה היא כבוד האיש׃
8For man is not of woman, but woman of man.
8כי אין האיש מן האשה כי אם האשה מן האיש׃
9For also man was not created for the sake of the woman, but woman for the sake of the man.
9גם לא נברא האיש בעבור האשה כי אם האשה בעבור האיש׃
10Therefore ought the woman to have authority on her head, on account of the angels.
10על כן האשה חיבת להיות לה כפה על ראשה בעבור המלאכים׃
11However, neither [is] woman without man, nor man without woman, in [the] Lord.
11אבל אין האיש בלא אשה ואין האשה בלא איש באדון׃
12For as the woman [is] of the man, so also [is] the man by the woman, but all things of God.
12כי כאשר האשה מן האיש כן גם האיש על ידי האשה וכל זאת מאלהים׃
13Judge in yourselves: is it comely that a woman should pray to God uncovered?
13שפטו נא בנפשכם הנאוה לאשה להתפלל אל האלהים בגלוי ראש׃
14Does not even nature itself teach you, that man, if he have long hair, it is a dishonour to him?
14או הלא גם הטבע בעצמו ילמד אתכם כי איש אשר יגדל פרע שער ראשו חרפה היא לו׃
15But woman, if she have long hair, [it is] glory to her; for the long hair is given [to her] in lieu of a veil.
15אבל האשה כי תגדל שערה פאר הוא לה כי נתן לה השער לצניף׃
16But if any one think to be contentious, *we* have no such custom, nor the assemblies of God.
16ואם יחשב איש לערער עלינו אין לנו מנהג כזה ולא לקהלות האלהים׃
17But [in] prescribing [to you on] this [which I now enter on], I do not praise, [namely,] that ye come together, not for the better, but for the worse.
17והנה בצותי את זאת לא אוכל לשבח אתכם על אשר תקהלו יחד לא להועיל כי אם לרעה׃
18For first, when ye come together in assembly, I hear there exist divisions among you, and I partly give credit [to it].
18כי בראשונה שמעתי שיש מחלקות ביניכם כאשר תועדו בקהל ומקצתו אני מאמין׃
19For there must also be sects among you, that the approved may become manifest among you.
19כי אף צריכות כתות להיות ביניכם למען יודעו הנאמנים בכם׃
20When ye come therefore together into one place, it is not to eat [the] Lord's supper.
20ועתה כאשר תקהלו יחד אין זה לאכל סעודת האדון׃
21For each one in eating takes his *own* supper before [others], and one is hungry and another drinks to excess.
21כי כל אחד מקדים לקחת סעודתו בעת האכילה וזה ירעב וזה ישתכר׃
22Have ye not then houses for eating and drinking? or do ye despise the assembly of God, and put to shame them who have not? What shall I say to you? shall I praise you? In this [point] I do not praise.
22האין לכם בתים לאכל ולשתות בהם או התבוזו את קהל אלהים ותכלימו את אשר אין בידם מאומה מה אמר לכם העל זאת אשבח אתכם אינני משבח׃
23For *I* received from the Lord, that which I also delivered to you, that the Lord Jesus, in the night in which he was delivered up, took bread,
23כי כה קבלתי אנכי מן האדון את אשר גם מסרתי לכם כי האדון ישוע בלילה ההוא אשר נמסר בו לקח את הלחם׃
24and having given thanks broke [it], and said, This is my body, which [is] for you: this do in remembrance of me.
24ויברך ויבצע ויאמר קחו אכלו זה גופי הנבצע בעדכם עשו זאת לזכרוני׃
25In like manner also the cup, after having supped, saying, This cup is the new covenant in my blood: this do, as often as ye shall drink [it], in remembrance of me.
25וכן גם את הכוס אחר הסעודה ויאמר הכוס הזאת היא הברית החדשה בדמי עשו זאת לזכרוני בכל עת שתשתו׃
26For as often as ye shall eat this bread, and drink the cup, ye announce the death of the Lord, until he come.
26כי בכל עת שתאכלו את הלחם הזה ותשתו את הכוס הזאת הזכר תזכירו את מות אדנינו עד כי יבוא׃
27So that whosoever shall eat the bread, or drink the cup of the Lord, unworthily, shall be guilty in respect of the body and of the blood of the Lord.
27לכן מי שיאכל מן הלחם הזה או ישתה מכוס האדון שלא כראוי יאשם לגוף אדנינו ולדמו׃
28But let a man prove himself, and thus eat of the bread, and drink of the cup.
28יבחן האיש את נפשו ואז יאכל מן הלחם וישתה מן הכוס׃
29For [the] eater and drinker eats and drinks judgment to himself, not distinguishing the body.
29כי האכל והשתה שלא כראוי אכל ושתה דין לנפשו יען אשר לא הפלה את גוף האדון׃
30On this account many among you [are] weak and infirm, and a good many are fallen asleep.
30בעבור זאת יש בכם חולים וחלשים רבים והרבה ישנו המות׃
31But if we judged ourselves, so were we not judged.
31כי אם נבחן את נפשנו לא נהיה נדונים׃
32But being judged, we are disciplined of [the] Lord, that we may not be condemned with the world.
32וכאשר נדון נוסר על יד האדון למען לא נחיב עם העולם׃
33So that, my brethren, when ye come together to eat, wait for one another.
33על כן אחי בהקהלכם יחד לאכל תחכו איש אל רעהו׃
34If any one be hungry, let him eat at home, that ye may not come together for judgment. But the other things, whenever I come, I will set in order.
34וכי ירעב איש יאכל בביתו פן תקהלו לאשמה ויתר הדברים אתקן בבאי׃