1Now there was a certain [man] sick, Lazarus of Bethany, of the village of Mary and Martha her sister.
1ויהי איש חולה לעזר שמו מבית היני כפר מרים ומרתא אחותה׃
2It was [the] Mary who anointed the Lord with ointment and wiped his feet with her hair, whose brother Lazarus was sick.
2היא מרים אשר משחה את האדון בשמן המר ותנגב את רגליו בשערותיה ועתה לעזר אחיה חלה׃
3The sisters therefore sent to him, saying, Lord, behold, he whom thou lovest is sick.
3ותשלחנה אחיותיו אליו לאמר אדני הנה זה אשר אהבת חלה הוא׃
4But when Jesus heard [it], he said, This sickness is not unto death, but for the glory of God, that the Son of God may be glorified by it.
4וישמע ישוע ויאמר זאת המחלה איננה למות כי אם לכבוד האלהים למען יכבד בה בן האלהים׃
5Now Jesus loved Martha, and her sister, and Lazarus.
5וישוע אהב את מרתא ואת אחותה ואת לעזר׃
6When therefore he heard, He is sick, he remained two days then in the place where he was.
6ויהי כשמעו כי חלה ויתמהמה וישב יומים במקום אשר הוא שם׃
7Then after this he says to his disciples, Let us go into Judaea again.
7מאחרי כן אמר לתלמידיו לכו ונשובה לארץ יהודה׃
8The disciples say to him, Rabbi, [even but] now the Jews sought to stone thee, and goest thou thither again?
8ויאמרו אליו תלמידיו רבי עתה זה בקשו היהודים לסקלך ואתה תשוב שמה׃
9Jesus answered, Are there not twelve hours in the day? If any one walk in the day, he does not stumble, because he sees the light of this world;
9ויען ישוע הלא שתים עשרה שעות ליום איש כי ילך ביום לא יכשל כי יראה אור העולם הזה׃
10but if any one walk in the night, he stumbles, because the light is not in him.
10אבל ההלך בלילה יכשל כי האור אין בו׃
11These things said he; and after this he says to them, Lazarus, our friend, is fallen asleep, but I go that I may awake him out of sleep.
11כזאת דבר ואחרי כן אמר אליהם לעזר ידידנו ישן הוא ואנכי הלך למען אעירנו׃
12The disciples therefore said to him, Lord, if he be fallen asleep, he will get well.
12ויאמרו תלמידיו אדני אם ישן הוא יושע׃
13But Jesus spoke of his death, but *they* thought that he spoke of the rest of sleep.
13וישוע דבר על מותו והמה חשבו כי על מנוחת השנה דבר׃
14Jesus therefore then said to them plainly, Lazarus has died.
14אז גלה ישוע את אזנם ויאמר אליהם לעזר מת׃
15And I rejoice on your account that I was not there, in order that ye may believe. But let us go to him.
15ושמח אני בגללכם כי לא הייתי שם למען תאמינו ועתה נסעה ונלכה אליו׃
16Thomas therefore, called Didymus, said to his fellow disciples, Let *us* also go, that we may die with him.
16ויאמר תומא הנקרא דידומוס אל התלמידים חבריו נלכה גם אנחנו למען נמות עמו׃
17Jesus therefore [on] arriving found him to have been four days already in the tomb.
17ויבא ישוע וימצאהו זה ארבעה ימים שכב בקבר׃
18Now Bethany was near Jerusalem, about fifteen stadia off,
18ובית היני היה קרוב לירושלים כדרך חמש עשרה ריס׃
19and many of the Jews came to Martha and Mary, that they might console them concerning their brother.
19ורבים מן היהודים באו בית מרתא ומרים לנחם אתהן על אחיהן׃
20Martha then, when she heard Jesus is coming, went to meet him; but Mary sat in the house.
20ויהי כשמע מרתא כי ישוע בא ותצא לקרתו ומרים יושבת בבית׃
21Martha therefore said to Jesus, Lord, if thou hadst been here, my brother had not died;
21ותאמר מרתא אל ישוע אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃
22but even now I know, that whatsoever thou shalt ask of God, God will give thee.
22וגם עתה ידעתי כי כל אשר תשאל מאת אלהים יתן לך אלהים׃
23Jesus says to her, Thy brother shall rise again.
23ויאמר אליה ישוע קום יקום אחיך׃
24Martha says to him, I know that he will rise again in the resurrection in the last day.
24ותאמר אליו מרתא ידעתי כי יקום בתקומה ביום האחרון׃
25Jesus said to her, I am the resurrection and the life: he that believes on me, though he have died, shall live;
25ויאמר אליה ישוע אנכי התקומה והחיים המאמין בי יחיה גם כי ימות׃
26and every one who lives and believes on me shall never die. Believest thou this?
26וכל החי אשר יאמין בי לא ימות לעולם התאמיני זאת׃
27She says to him, Yea, Lord; I believe that thou art the Christ, the Son of God, who should come into the world.
27ותאמר אליו כן אדני האמנתי כי אתה המשיח בן האלהים הבא לעולם׃
28And having said this, she went away and called her sister Mary secretly, saying, The teacher is come and calls thee.
28ויהי אחר דברה זאת ותלך ותקרא למרים אחותה בסתר לאמר הנה המורה פה וקרא לך׃
29She, when she heard [that], rises up quickly and comes to him.
29היא שמעה ותמהר לקום ותבא אליו׃
30Now Jesus had not yet come into the village, but was in the place where Martha came to meet him.
30וישוע טרם יבא אל הכפר כי עודנו עמד במקום אשר פגשתו שם מרתא׃
31The Jews therefore who were with her in the house and consoling her, seeing Mary that she rose up quickly and went out, followed her, saying, She goes to the tomb, that she may weep there.
31והיהודים אשר באו אל ביתה לנחמה כראותם את מרים כי קמה פתאם ותצא הלכו אחריה באמרם כי הלכה לה אל הקבר לבכות שמה׃
32Mary therefore, when she came where Jesus was, seeing him, fell at his feet, saying to him, Lord, if thou hadst been here, my brother had not died.
32ותבא מרים אל המקום אשר ישוע עמד שם ותרא אתו ותפל לרגליו ותאמר לו אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃
33Jesus therefore, when he saw her weeping, and the Jews who came with her weeping, was deeply moved in spirit, and was troubled,
33ויהי כראות ישוע אתה בכיה וגם היהודים אשר באו אתה בכים ותזעם רוחו ויהי מרעיד׃
34and said, Where have ye put him? They say to him, Lord, come and see.
34ויאמר איפה שמתם אתו ויאמרו אליו אדני בא וראה׃
35Jesus wept.
35ויבך ישוע׃
36The Jews therefore said, Behold how he loved him!
36ויאמרו היהודים הנה מה גדלה אהבתו אתו׃
37And some of them said, Could not this [man], who has opened the eyes of the blind [man], have caused that this [man] also should not have died?
37ומקצתם אמרו הפקח עיני העור הלא יכל לעשות שגם זה לא ימות׃
38Jesus therefore, again deeply moved in himself, comes to the tomb. Now it was a cave, and a stone lay upon it.
38ויוסף עוד ישוע להזעם ברוחו ויבא אל הקבר והוא מערה ואבן על מבואה׃
39Jesus says, Take away the stone. Martha, the sister of the dead, says to him, Lord, he stinks already, for he is four days [there].
39ויאמר ישוע שאו את האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי ארבעה ימים לו׃
40Jesus says to her, Did I not say to thee, that if thou shouldest believe, thou shouldest see the glory of God?
40ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם תאמיני תחזי את כבוד האלהים׃
41They took therefore the stone away. And Jesus lifted up his eyes on high and said, Father, I thank thee that thou hast heard me;
41וישאו את האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני׃
42but I knew that thou always hearest me; but on account of the crowd who stand around I have said [it], that they may believe that thou hast sent me.
42ואני ידעתי כי בכל עת תענני אולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני׃
43And having said this, he cried with a loud voice, Lazarus, come forth.
43ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא׃
44And the dead came forth, bound feet and hands with graveclothes, and his face was bound round with a handkerchief. Jesus says to them, Loose him and let him go.
44ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופיו לוטים בסודר ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו׃
45Many therefore of the Jews who came to Mary and saw what he had done, believed on him;
45ורבים מן היהודים אשר באו אל מרים בראותם את אשר עשה ישוע האמינו בו׃
46but some of them went to the Pharisees and told them what Jesus had done.
46ומקצתם הלכו אל הפרושים ויגידו להם את אשר עשה ישוע׃
47The chief priests, therefore, and the Pharisees gathered a council, and said, What do we? for this man does many signs.
47אז יקהילו הכהנים הגדולים והפרושים את הסנהדרין ויאמרו מה נעשה כי האיש הלזה עשה אתות הרבה׃
48If we let him thus alone, all will believe on him, and the Romans will come and take away both our place and our nation.
48אם נניח לו לעשות כלם יאמינו בו ובאו הרומיים ולקחו גם את אדמתנו וגם את עמנו׃
49But a certain one of them, Caiaphas, being high priest that year, said to them, Ye know nothing
49ואחד מהם קיפא שמו והוא כהן גדול בשנה ההיא אמר אליהם הן לא תדעו מאומה׃
50nor consider that it is profitable for you that one man die for the people, and not that the whole nation perish.
50אף לא תתבוננו כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבד העם כלו׃
51But this he did not say of himself; but, being high priest that year, prophesied that Jesus was going to die for the nation;
51וזאת לא דבר מלבו כי אם בהיותו כהן גדול בשנה ההיא נבא כי ישוע ימות בעד העם׃
52and not for the nation only, but that he should also gather together into one the children of God who were scattered abroad.
52ולא בעד העם לבד כי אם לקבץ גם את בני אלהים המפזרים והיו לאחדים׃
53From that day therefore they took counsel that they might kill him.
53ויועצו יחדו להמיתו מהיום ההוא והלאה׃
54Jesus therefore walked no longer openly among the Jews, but went away thence into the country near the desert, to a city called Ephraim, and there he sojourned with the disciples.
54על כן לא התהלך ישוע עוד בתוך היהודים בגלוי כי אם סר משם לארץ הקרובה אל המדבר אל עיר עפרים ויגר שם עם תלמידיו׃
55But the passover of the Jews was near, and many went up to Jerusalem out of the country before the passover, that they might purify themselves.
55ויקרבו ימי הפסח ליהודים ועם רב עלו מן הארץ ירושלימה לפני הפסח למען יטהרו׃
56They sought therefore Jesus, and said among themselves, standing in the temple, What do ye think? that he will not come to the feast?
56ויבקשו את ישוע ובעמדם בבית המקדש נדברו לאמר מה תחשבו הכי לא יבוא אל החג׃
57Now the chief priests and the Pharisees had given commandment that if any one knew where he was, he should make it known, that they might take him.
57והכהנים הגדולים והפרושים גזרו גזרה אשר אם ידע איש את מקומו יודיענו למען יתפשהו׃