¹Eliphaz de Théman prit la parole et dit:

¹ויען אליפז התימני ויאמר׃

²Le sage répond-il par un vain savoir? Se gonfle-t-il la poitrine du vent d'orient?

²החכם יענה דעת רוח וימלא קדים בטנו׃

³Est-ce par d'inutiles propos qu'il se défend? Est-ce par des discours qui ne servent à rien?

³הוכח בדבר לא יסכון ומלים לא יועיל בם׃

⁴Toi, tu détruis même la crainte de Dieu, Tu anéantis tout mouvement de piété devant Dieu.

⁴אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל׃

⁵Ton iniquité dirige ta bouche, Et tu prends le langage des hommes rusés.

⁵כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים׃

⁶Ce n'est pas moi, c'est ta bouche qui te condamne. Ce sont tes lèvres qui déposent contre toi.

⁶ירשיעך פיך ולא אני ושפתיך יענו בך׃

⁷Es-tu né le premier des hommes? As-tu été enfanté avant les collines?

⁷הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת׃

⁸As-tu reçu les confidences de Dieu? As-tu dérobé la sagesse à ton profit?

⁸הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה׃

⁹Que sais-tu que nous ne sachions pas? Quelle connaissance as-tu que nous n'ayons pas?

⁹מה ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו הוא׃

¹⁰Il y a parmi nous des cheveux blancs, des vieillards, Plus riches de jours que ton père.

¹⁰גם שב גם ישיש בנו כביר מאביך ימים׃

¹¹Tiens-tu pour peu de chose les consolations de Dieu, Et les paroles qui doucement se font entendre à toi?...

¹¹המעט ממך תנחמות אל ודבר לאט עמך׃

¹²Où ton coeur t'entraîne-t-il, Et que signifie ce roulement de tes yeux?

¹²מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך׃

¹³Quoi! c'est contre Dieu que tu tournes ta colère Et que ta bouche exhale de pareils discours!

¹³כי תשיב אל אל רוחך והצאת מפיך מלין׃

¹⁴Qu'est-ce que l'homme, pour qu'il soit pur? Celui qui est né de la femme peut-il être juste?

¹⁴מה אנוש כי יזכה וכי יצדק ילוד אשה׃

¹⁵Si Dieu n'a pas confiance en ses saints, Si les cieux ne sont pas purs devant lui,

¹⁵הן בקדשו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו׃

¹⁶Combien moins l'être abominable et pervers, L'homme qui boit l'iniquité comme l'eau!

¹⁶אף כי נתעב ונאלח איש שתה כמים עולה׃

¹⁷Je vais te parler, écoute-moi! Je raconterai ce que j'ai vu,

¹⁷אחוך שמע לי וזה חזיתי ואספרה׃

¹⁸Ce que les sages ont fait connaître, Ce qu'ils ont révélé, l'ayant appris de leurs pères.

¹⁸אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם׃

¹⁹A eux seuls appartenait le pays, Et parmi eux nul étranger n'était encore venu.

¹⁹להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם׃

²⁰Le méchant passe dans l'angoisse tous les jours de sa vie, Toutes les années qui sont le partage de l'impie.

²⁰כל ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ׃

²¹La voix de la terreur retentit à ses oreilles; Au sein de la paix, le dévastateur va fondre sur lui;

²¹קול פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו׃

²²Il n'espère pas échapper aux ténèbres, Il voit l'épée qui le menace;

²²לא יאמין שוב מני חשך וצפו הוא אלי חרב׃

²³Il court çà et là pour chercher du pain, Il sait que le jour des ténèbres l'attend.

²³נדד הוא ללחם איה ידע כי נכון בידו יום חשך׃

²⁴La détresse et l'angoisse l'épouvantent, Elles l'assaillent comme un roi prêt à combattre;

²⁴יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך עתיד לכידור׃

²⁵Car il a levé la main contre Dieu, Il a bravé le Tout-Puissant,

²⁵כי נטה אל אל ידו ואל שדי יתגבר׃

²⁶Il a eu l'audace de courir à lui Sous le dos épais de ses boucliers.

²⁶ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו׃

²⁷Il avait le visage couvert de graisse, Les flancs chargés d'embonpoint;

²⁷כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסל׃

²⁸Et il habite des villes détruites, Des maisons abandonnées, Sur le point de tomber en ruines.

²⁸וישכון ערים נכחדות בתים לא ישבו למו אשר התעתדו לגלים׃

²⁹Il ne s'enrichira plus, sa fortune ne se relèvera pas, Sa prospérité ne s'étendra plus sur la terre.

²⁹לא יעשר ולא יקום חילו ולא יטה לארץ מנלם׃

³⁰Il ne pourra se dérober aux ténèbres, La flamme consumera ses rejetons, Et Dieu le fera périr par le souffle de sa bouche.

³⁰לא יסור מני חשך ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו׃

³¹S'il a confiance dans le mal, il se trompe, Car le mal sera sa récompense.

³¹אל יאמן בשו נתעה כי שוא תהיה תמורתו׃

³²Elle arrivera avant le terme de ses jours, Et son rameau ne verdira plus.

³²בלא יומו תמלא וכפתו לא רעננה׃

³³Il sera comme une vigne dépouillée de ses fruits encore verts, Comme un olivier dont on a fait tomber les fleurs.

³³יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו׃

³⁴La maison de l'impie deviendra stérile, Et le feu dévorera la tente de l'homme corrompu.

³⁴כי עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי שחד׃

³⁵Il conçoit le mal et il enfante le mal, Il mûrit dans son sein des fruits qui le trompent.

³⁵הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה׃