¹Job prit la parole et dit:

¹ויען איוב ויאמר׃

²Jusques à quand affligerez-vous mon âme, Et m'écraserez-vous de vos discours?

²עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃

³Voilà dix fois que vous m'outragez; N'avez-vous pas honte de m'étourdir ainsi?

³זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃

⁴Si réellement j'ai péché, Seul j'en suis responsable.

⁴ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃

⁵Pensez-vous me traiter avec hauteur? Pensez-vous démontrer que je suis coupable?

⁵אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃

⁶Sachez alors que c'est Dieu qui me poursuit, Et qui m'enveloppe de son filet.

⁶דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃

⁷Voici, je crie à la violence, et nul ne répond; J'implore justice, et point de justice!

⁷הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃

⁸Il m'a fermé toute issue, et je ne puis passer; Il a répandu des ténèbres sur mes sentiers.

⁸ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃

⁹Il m'a dépouillé de ma gloire, Il a enlevé la couronne de ma tête.

⁹כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃

¹⁰Il m'a brisé de toutes parts, et je m'en vais; Il a arraché mon espérance comme un arbre.

¹⁰יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃

¹¹Il s'est enflammé de colère contre moi, Il m'a traité comme l'un de ses ennemis.

¹¹ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃

¹²Ses troupes se sont de concert mises en marche, Elles se sont frayé leur chemin jusqu'à moi, Elles ont campées autour de ma tente.

¹²יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃

¹³Il a éloigné de moi mes frères, Et mes amis se sont détournés de moi;

¹³אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃

¹⁴Je suis abandonné de mes proches, Je suis oublié de mes intimes.

¹⁴חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃

¹⁵Je suis un étranger pour mes serviteurs et mes servantes, Je ne suis plus à leurs yeux qu'un inconnu.

¹⁵גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃

¹⁶J'appelle mon serviteur, et il ne répond pas; Je le supplie de ma bouche, et c'est en vain.

¹⁶לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃

¹⁷Mon humeur est à charge à ma femme, Et ma plainte aux fils de mes entrailles.

¹⁷רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃

¹⁸Je suis méprisé même par des enfants; Si je me lève, je reçois leurs insultes.

¹⁸גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃

¹⁹Ceux que j'avais pour confidents m'ont en horreur, Ceux que j'aimais se sont tournés contre moi.

¹⁹תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃

²⁰Mes os sont attachés à ma peau et à ma chair; Il ne me reste que la peau des dents.

²⁰בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃

²¹Ayez pitié, ayez pitié de moi, vous, mes amis! Car la main de Dieu m'a frappé.

²¹חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃

²²Pourquoi me poursuivre comme Dieu me poursuit? Pourquoi vous montrer insatiables de ma chair?

²²למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃

²³Oh! je voudrais que mes paroles fussent écrites, Qu'elles fussent écrites dans un livre;

²³מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃

²⁴Je voudrais qu'avec un burin de fer et avec du plomb Elles fussent pour toujours gravées dans le roc...

²⁴בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃

²⁵Mais je sais que mon rédempteur est vivant, Et qu'il se lèvera le dernier sur la terre.

²⁵ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃

²⁶Quand ma peau sera détruite, il se lèvera; Quand je n'aurai plus de chair, je verrai Dieu.

²⁶ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃

²⁷Je le verrai, et il me sera favorable; Mes yeux le verront, et non ceux d'un autre; Mon âme languit d'attente au dedans de moi.

²⁷אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃

²⁸Vous direz alors: Pourquoi le poursuivions-nous? Car la justice de ma cause sera reconnue.

²⁸כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃

²⁹Craignez pour vous le glaive: Les châtiments par le glaive sont terribles! Et sachez qu'il y a un jugement.

²⁹גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃