¹Job prit la parole et dit:

¹ויען איוב ויאמר׃

²Oh! s'il était possible de peser ma douleur, Et si toutes mes calamités étaient sur la balance,

²לו שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד׃

³Elles seraient plus pesantes que le sable de la mer; Voilà pourquoi mes paroles vont jusqu'à la folie!

³כי עתה מחול ימים יכבד על כן דברי לעו׃

⁴Car les flèches du Tout-Puissant m'ont percé, Et mon âme en suce le venin; Les terreurs de Dieu se rangent en bataille contre moi.

⁴כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני׃

⁵L'âne sauvage crie-t-il auprès de l'herbe tendre? Le boeuf mugit-il auprès de son fourrage?

⁵הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בלילו׃

⁶Peut-on manger ce qui est fade et sans sel? Y a-t-il de la saveur dans le blanc d'un oeuf?

⁶היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות׃

⁷Ce que je voudrais ne pas toucher, C'est là ma nourriture, si dégoûtante soit-elle!

⁷מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי׃

⁸Puisse mon voeu s'accomplir, Et Dieu veuille réaliser mon espérance!

⁸מי יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה׃

⁹Qu'il plaise à Dieu de m'écraser, Qu'il étende sa main et qu'il m'achève!

⁹ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני׃

¹⁰Il me restera du moins une consolation, Une joie dans les maux dont il m'accable: Jamais je n'ai transgressé les ordres du Saint.

¹⁰ותהי עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי לא כחדתי אמרי קדוש׃

¹¹Pourquoi espérer quand je n'ai plus de force? Pourquoi attendre quand ma fin est certaine?

¹¹מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי׃

¹²Ma force est-elle une force de pierre? Mon corps est-il d'airain?

¹²אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש׃

¹³Ne suis-je pas sans ressource, Et le salut n'est-il pas loin de moi?

¹³האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני׃

¹⁴Celui qui souffre a droit à la compassion de son ami, Même quand il abandonnerait la crainte du Tout-Puissant.

¹⁴למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב׃

¹⁵Mes frères sont perfides comme un torrent, Comme le lit des torrents qui disparaissent.

¹⁵אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו׃

¹⁶Les glaçons en troublent le cours, La neige s'y précipite;

¹⁶הקדרים מני קרח עלימו יתעלם שלג׃

¹⁷Viennent les chaleurs, et ils tarissent, Les feux du soleil, et leur lit demeure à sec.

¹⁷בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם׃

¹⁸Les caravanes se détournent de leur chemin, S'enfoncent dans le désert, et périssent.

¹⁸ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו׃

¹⁹Les caravanes de Théma fixent le regard, Les voyageurs de Séba sont pleins d'espoir;

¹⁹הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו למו׃

²⁰Ils sont honteux d'avoir eu confiance, Ils restent confondus quand ils arrivent.

²⁰בשו כי בטח באו עדיה ויחפרו׃

²¹Ainsi, vous êtes comme si vous n'existiez pas; Vous voyez mon angoisse, et vous en avez horreur!

²¹כי עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו׃

²²Vous ai-je dit: Donnez-moi quelque chose, Faites en ma faveur des présents avec vos biens,

²²הכי אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי׃

²³Délivrez-moi de la main de l'ennemi, Rachetez-moi de la main des méchants?

²³ומלטוני מיד צר ומיד עריצים תפדוני׃

²⁴Instruisez-moi, et je me tairai; Faites-moi comprendre en quoi j'ai péché.

²⁴הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי׃

²⁵Que les paroles vraies sont persuasives! Mais que prouvent vos remontrances?

²⁵מה נמרצו אמרי ישר ומה יוכיח הוכח מכם׃

²⁶Voulez-vous donc blâmer ce que j'ai dit, Et ne voir que du vent dans les discours d'un désespéré?

²⁶הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש׃

²⁷Vous accablez un orphelin, Vous persécutez votre ami.

²⁷אף על יתום תפילו ותכרו על ריעכם׃

²⁸Regardez-moi, je vous prie! Vous mentirais-je en face?

²⁸ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב׃

²⁹Revenez, ne soyez pas injustes; Revenez, et reconnaissez mon innocence.

²⁹שבו נא אל תהי עולה ושבי עוד צדקי בה׃

³⁰Y a-t-il de l'iniquité sur ma langue, Et ma bouche ne discerne-t-elle pas le mal?

³⁰היש בלשוני עולה אם חכי לא יבין הוות׃