¹Paroles du roi Lemuel. Sentences par lesquelles sa mère l'instruisit.

¹דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו׃

²Que te dirai-je, mon fils? que te dirai-je, fils de mes entrailles? Que te dirai-je, mon fils, objet de mes voeux?

²מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי׃

³Ne livre pas ta vigueur aux femmes, Et tes voies à celles qui perdent les rois.

³אל תתן לנשים חילך ודרכיך למחות מלכין׃

⁴Ce n'est point aux rois, Lemuel, Ce n'est point aux rois de boire du vin, Ni aux princes de rechercher des liqueurs fortes,

⁴אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין ולרוזנים או שכר׃

⁵De peur qu'en buvant ils n'oublient la loi, Et ne méconnaissent les droits de tous les malheureux.

⁵פן ישתה וישכח מחקק וישנה דין כל בני עני׃

⁶Donnez des liqueurs fortes à celui qui périt, Et du vin à celui qui a l'amertume dans l'âme;

⁶תנו שכר לאובד ויין למרי נפש׃

⁷Qu'il boive et oublie sa pauvreté, Et qu'il ne se souvienne plus de ses peines.

⁷ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר עוד׃

⁸Ouvre ta bouche pour le muet, Pour la cause de tous les délaissés.

⁸פתח פיך לאלם אל דין כל בני חלוף׃

⁹Ouvre ta bouche, juge avec justice, Et défends le malheureux et l'indigent.

⁹פתח פיך שפט צדק ודין עני ואביון׃

¹⁰Qui peut trouver une femme vertueuse? Elle a bien plus de valeur que les perles.

¹⁰אשת חיל מי ימצא ורחק מפנינים מכרה׃

¹¹Le coeur de son mari a confiance en elle, Et les produits ne lui feront pas défaut.

¹¹בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר׃

¹²Elle lui fait du bien, et non du mal, Tous les jours de sa vie.

¹²גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה׃

¹³Elle se procure de la laine et du lin, Et travaille d'une main joyeuse.

¹³דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה׃

¹⁴Elle est comme un navire marchand, Elle amène son pain de loin.

¹⁴היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה׃

¹⁵Elle se lève lorsqu'il est encore nuit, Et elle donne la nourriture à sa maison Et la tâche à ses servantes.

¹⁵ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה׃

¹⁶Elle pense à un champ, et elle l'acquiert; Du fruit de son travail elle plante une vigne.

¹⁶זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה נטע כרם׃

¹⁷Elle ceint de force ses reins, Et elle affermit ses bras.

¹⁷חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרעותיה׃

¹⁸Elle sent que ce qu'elle gagne est bon; Sa lampe ne s'éteint point pendant la nuit.

¹⁸טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בליל נרה׃

¹⁹Elle met la main à la quenouille, Et ses doigts tiennent le fuseau.

¹⁹ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך׃

²⁰Elle tend la main au malheureux, Elle tend la main à l'indigent.

²⁰כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון׃

²¹Elle ne craint pas la neige pour sa maison, Car toute sa maison est vêtue de cramoisi.

²¹לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבש שנים׃

²²Elle se fait des couvertures, Elle a des vêtements de fin lin et de pourpre.

²²מרבדים עשתה לה שש וארגמן לבושה׃

²³Son mari est considéré aux portes, Lorsqu'il siège avec les anciens du pays.

²³נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ׃

²⁴Elle fait des chemises, et les vend, Et elle livre des ceintures au marchand.

²⁴סדין עשתה ותמכר וחגור נתנה לכנעני׃

²⁵Elle est revêtue de force et de gloire, Et elle se rit de l'avenir.

²⁵עז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון׃

²⁶Elle ouvre la bouche avec sagesse, Et des instructions aimables sont sur sa langue.

²⁶פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה׃

²⁷Elle veille sur ce qui se passe dans sa maison, Et elle ne mange pas le pain de paresse.

²⁷צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל׃

²⁸Ses fils se lèvent, et la disent heureuse; Son mari se lève, et lui donne des louanges:

²⁸קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה׃

²⁹Plusieurs filles ont une conduite vertueuse; Mais toi, tu les surpasses toutes.

²⁹רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה׃

³⁰La grâce est trompeuse, et la beauté est vaine; La femme qui craint l'Eternel est celle qui sera louée.

³⁰שקר החן והבל היפי אשה יראת יהוה היא תתהלל׃

³¹Récompensez-la du fruit de son travail, Et qu'aux portes ses oeuvres la louent.

³¹תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה׃