¹Und Hiob antwortete und sprach:

¹ויען איוב ויאמר׃

²Wie lange wollt ihr doch meine Seele betrüben und mich mit euren Reden niederdrücken?

²עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃

³Ihr habt mich nun zehnmal geschmäht; schämt ihr euch nicht, mich so zu mißhandeln?

³זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃

⁴Habe ich aber gefehlt, so trifft doch wahrlich mein Vergehen mich selbst!

⁴ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃

⁵Wollt ihr aber wirklich großtun gegen mich und mir meine Schmach vorwerfen,

⁵אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃

⁶so erkennet doch, daß Gott mich gebeugt und sein Netz über mich geworfen hat.

⁶דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃

⁷Klage ich über Gewalttätigkeit, so erhalte ich keine Antwort, und schreie ich um Hilfe, so finde ich kein Recht.

⁷הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃

⁸Undurchdringlich hat er mir den Weg verzäunt und über meine Pfade Finsternis gebreitet.

⁸ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃

⁹Er hat mich meiner Herrlichkeit entkleidet und mir die Krone vom Haupte weggenommen.

⁹כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃

¹⁰Er hat mich gänzlich niedergerissen, so daß ich vergehe, und hat meine Hoffnung entwurzelt wie einen Baum.

¹⁰יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃

¹¹Sein Zorn ist wider mich entbrannt, und er sieht mich an als seinen Feind.

¹¹ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃

¹²Seine Scharen rücken allzumal aus und bahnen sich einen Weg gegen mich und lagern sich um meine Hütte her.

¹²יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃

¹³Meine Brüder hat er von mir verscheucht, und die mich kennen, tun fremd gegen mich.

¹³אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃

¹⁴Meine Verwandten bleiben aus, und meine Bekannten verlassen mich.

¹⁴חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃

¹⁵Meine Hausgenossen und meine Mägde halten mich für einen Fremden, sie sehen mich als einen Unbekannten an.

¹⁵גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃

¹⁶Rufe ich meinen Knecht, so antwortet er mir nicht, ich muß ihn mit meinem Munde anflehen.

¹⁶לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃

¹⁷Mein Atem ist meinem Weibe zuwider und mein Gestank den Söhnen meiner Mutter.

¹⁷רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃

¹⁸Sogar Buben verachten mich; stehe ich auf, so reden sie wider mich.

¹⁸גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃

¹⁹Alle meine Vertrauten verabscheuen mich, und die ich liebte, haben sich gegen mich gewandt.

¹⁹תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃

²⁰An meiner Haut und meinem Fleisch klebt mein Gebein, und ich habe kaum noch Haut, um meine Zähne zu behalten.

²⁰בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃

²¹Erbarmt, erbarmt euch meiner, ihr, meine Freunde, denn die Hand Gottes hat mich getroffen!

²¹חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃

²²Warum verfolgt ihr mich wie Gott und werdet nicht satt, mich zu zerfleischen?

²²למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃

²³O daß doch meine Worte aufgezeichnet und daß sie in ein Buch eingetragen,

²³מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃

²⁴daß sie mit eisernem Griffel in Blei oder auf ewig in einen Felsen gegraben würden:

²⁴בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃

²⁵Ich weiß, daß mein Erlöser lebt, und er wird zuletzt über dem Staube stehen.

²⁵ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃

²⁶Und nachdem diese meine Hülle zerbrochen ist, alsdann werde ich, von meinem Fleische los, Gott schauen.

²⁶ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃

²⁷Den werde ich mir ansehen, meine Augen werden ihn schauen, ohne Ihm fremd zu sein. Es schmachten meine Nieren in mir!

²⁷אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃

²⁸Denn ihr sprechet: «Wie wollen wir ihn verfolgen!» und die Wurzel der Sache sei in mir zu finden!

²⁸כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃

²⁹Nehmet euch in acht vor dem Schwert! denn das Schwert wird die Sünden rächen, damit ihr wisset, daß ein Gericht ist.

²⁹גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃