1Da antwortete Zophar, der Naamatiter, und sprach:
1ויען צפר הנעמתי ויאמר׃
2Darum veranlassen mich meine Gedanken zu einer Antwort, und deswegen drängt es mich zu reden .
2לכן שעפי ישיבוני ובעבור חושי בי׃
3Einen Verweis, mir zur Schande, muß ich vernehmen; aber mein Geist treibt mich zu antworten um meiner Einsicht willen.
3מוסר כלמתי אשמע ורוח מבינתי יענני׃
4Weißt du nicht, daß von alters her, seit Menschen auf Erden sind,
4הזאת ידעת מני עד מני שים אדם עלי ארץ׃
5der Gottlosen Frohlocken kurz ist und die Freude der Frevler nur einen Augenblick währt?
5כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי רגע׃
6Wenn er schon bis zum Himmel erhoben würde und sein Haupt bis an die Wolken reichte,
6אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע׃
7so geht er doch, gleich seinem Kot, auf ewig unter, und die ihn gesehen, werden sagen: Wo ist er?
7כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו׃
8Wie ein Traum wird er verschwinden, man wird ihn nimmer finden, er vergeht wie ein Nachtgesicht.
8כחלום יעוף ולא ימצאוהו וידד כחזיון לילה׃
9Das Auge, das ihn gesehen, sieht ihn nimmer wieder, und seine Stätte kennt ihn nicht mehr.
9עין שזפתו ולא תוסיף ולא עוד תשורנו מקומו׃
10Seine Söhne müssen die Armen entschädigen und ihre Hände sein Vermögen wieder herausgeben.
10בניו ירצו דלים וידיו תשבנה אונו׃
11Seine Gebeine waren voller Jugendkraft: die liegt nun mit ihm im Staub.
11עצמותיו מלאו עלומו ועמו על עפר תשכב׃
12Ist das Böse noch so süß in seinem Munde, daß er es unter seiner Zunge birgt,
12אם תמתיק בפיו רעה יכחידנה תחת לשונו׃
13daß er es hegt und nicht lassen kann und an seinem Gaumen festhält:
13יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו׃
14so verwandelt sich doch seine Speise in seinem Eingeweide und wird in seinem Innern zu Schlangengift.
14לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו׃
15Das verschlungene Gut muß er wieder von sich geben, Gott treibt es ihm aus dem Leibe heraus.
15חיל בלע ויקאנו מבטנו יורשנו אל׃
16Schlangengift hat er gesaugt: darum wird ihn die Zunge der Otter töten.
16ראש פתנים יינק תהרגהו לשון אפעה׃
17Er wird seine Lust nicht sehen an den Bächen, den Strömen von Honig und von Milch.
17אל ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה׃
18Das Erworbene muß er zurückgeben, und er kann es nicht verschlingen; seines eingetauschten Gutes wird er nicht froh;
18משיב יגע ולא יבלע כחיל תמורתו ולא יעלס׃
19denn er hat Arme unterdrückt und sie liegen lassen, ein Haus beraubt, anstatt gebaut.
19כי רצץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו׃
20Sein Bauch wußte nichts von Genügsamkeit; vor seiner Begehrlichkeit blieb nichts verschont.
20כי לא ידע שלו בבטנו בחמודו לא ימלט׃
21Nichts entging seiner Freßgier, darum wird auch sein Gut nicht beständig sein.
21אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו׃
22Mitten in seinem Überfluß wird ihm angst, alle Hände der Unglücklichen kommen über ihn.
22במלאות שפקו יצר לו כל יד עמל תבואנו׃
23Es wird geschehen, während er seinen Bauch noch füllt, wird Er über ihn senden die Glut seines Zornes und wird auf ihn regnen lassen, in seine Speise hinein.
23יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו׃
24Flieht er vor der eisernen Rüstung, so wird ihn der eherne Bogen durchbohren.
24יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה׃
25Er zieht daran , und der Pfeil geht aus seinem Leibe hervor, blitzend fährt er aus seiner Galle, und Todesschrecken kommen über ihn.
25שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים׃
26Alle Finsternis ist aufgespart für seine Schätze, ihn wird ein Feuer verzehren, das nicht ausgeblasen wird; es frißt weg, was in seinem Zelte übriggeblieben ist.
26כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נפח ירע שריד באהלו׃
27Der Himmel wird seine Schuld offenbaren und die Erde sich wider ihn empören.
27יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו׃
28Der Reichtum seines Hauses fährt dahin, muß zerrinnen am Tage seines Zornes.
28יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו׃
29Das ist des gottlosen Menschen Teil von Gott, das Erbe, das Gott ihm zugesprochen hat.
29זה חלק אדם רשע מאלהים ונחלת אמרו מאל׃