¹Darauf antwortete Hiob und sprach:

¹ויען איוב ויאמר׃

²Hört, hört, was ich zu sagen habe; das soll der Trost sein, den ihr mir gewährt!

²שמעו שמוע מלתי ותהי זאת תנחומתיכם׃

³Erlaubet mir, daß ich rede; und wenn ich gesprochen habe, mögt ihr spotten!

³שאוני ואנכי אדבר ואחר דברי תלעיג׃

⁴Richte ich meine Klage an einen Menschen? Und warum sollte ich nicht ungeduldig sein?

⁴האנכי לאדם שיחי ואם מדוע לא תקצר רוחי׃

⁵Wendet euch zu mir und erstaunet und leget die Hand auf den Mund!

⁵פנו אלי והשמו ושימו יד על פה׃

⁶Ja, wenn ich daran denke, so erschrecke ich, und Zittern erfaßt meinen Leib.

⁶ואם זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות׃

⁷Warum leben denn die Gottlosen, werden alt, groß und stark?

⁷מדוע רשעים יחיו עתקו גם גברו חיל׃

⁸Ihr Same ist beständig vor ihnen, und ihre Sprößlinge wachsen vor ihren Augen um sie her.

⁸זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם׃

⁹Ihre Häuser sind in Frieden, ohne Furcht; die Rute Gottes schlägt sie nicht.

⁹בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם׃

¹⁰Ihr Ochse bespringt, und nicht umsonst; ihre Kühe kalben und sind nicht unfruchtbar.

¹⁰שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל׃

¹¹Ihre Buben lassen sie ausziehen wie eine Schafherde, und ihre Kinder hüpfen herum.

¹¹ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון׃

¹²Sie singen laut zur Pauke und Harfe und sind fröhlich beim Klang der Schalmei.

¹²ישאו כתף וכנור וישמחו לקול עוגב׃

¹³Sie verbringen in Wohlfahrt ihre Tage und fahren in einem Augenblick ins Totenreich hinab.

¹³יבלו בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו׃

¹⁴Und doch sprechen sie zu Gott: «Hebe dich weg von uns; der Erkenntnis deiner Wege fragen wir nichts nach!

¹⁴ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו׃

¹⁵Was sollten wir dem Allmächtigen dienen, und was nützt es uns, ihn anzurufen?»

¹⁵מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו׃

¹⁶Und doch steht ihr Glück nicht in ihrer Hand; darum sei der Rat der Gottlosen fern von mir!

¹⁶הן לא בידם טובם עצת רשעים רחקה מני׃

¹⁷Wie oft erlischt die Leuchte der Gottlosen und ereilt sie ihr Schicksal? Teilt Er ihnen Schmerzen zu in seinem Zorn?

¹⁷כמה נר רשעים ידעך ויבא עלימו אידם חבלים יחלק באפו׃

¹⁸Werden sie wie Stroh vor dem Wind und wie Spreu, die der Sturm entführt?

¹⁸יהיו כתבן לפני רוח וכמץ גנבתו סופה׃

¹⁹Spart Gott sein Unglück für seine Kinder auf? Ihm selbst sollte er vergelten, so daß er es weiß!

¹⁹אלוה יצפן לבניו אונו ישלם אליו וידע׃

²⁰Seine eigenen Augen sollen sein Verderben sehen, und den Zorn des Allmächtigen soll er selbst trinken!

²⁰יראו עינו כידו ומחמת שדי ישתה׃

²¹Denn was für Freude wird er an seiner Nachkommenschaft haben, wenn die Zahl seiner Monde abgeschnitten ist?

²¹כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו׃

²²Kann man Gott Erkenntnis lehren, da er doch die Himmlischen richtet?

²²הלאל ילמד דעת והוא רמים ישפוט׃

²³Der eine stirbt im Vollbesitz seines Glücks, vollkommen ruhig und sorglos;

²³זה ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו׃

²⁴seine Tröge fließen über von Milch, und das Mark seiner Gebeine wird getränkt.

²⁴עטיניו מלאו חלב ומח עצמותיו ישקה׃

²⁵Der andere aber stirbt mit betrübter Seele und hat nie Gutes geschmeckt:

²⁵וזה ימות בנפש מרה ולא אכל בטובה׃

²⁶Gemeinsam liegen sie im Staube, und Gewürm bedeckt sie beide.

²⁶יחד על עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם׃

²⁷Seht, ich kenne eure Gedanken und die Anschläge, mit denen ihr mir Unrecht tut.

²⁷הן ידעתי מחשבותיכם ומזמות עלי תחמסו׃

²⁸Denn ihr denkt: Wo ist das Haus des Tyrannen hingekommen? Und wo ist das Zelt, darin die Gottlosen wohnten?

²⁸כי תאמרו איה בית נדיב ואיה אהל משכנות רשעים׃

²⁹Habt ihr euch nicht bei denen erkundigt, die des Weges zogen? Und könnt ihr ihre Zeichen nicht anerkennen,

²⁹הלא שאלתם עוברי דרך ואתתם לא תנכרו׃

³⁰daß der Böse am Tage des Unglücks verschont bleibt und dem Tage des Zorns entgeht?

³⁰כי ליום איד יחשך רע ליום עברות יובלו׃

³¹Wer kann ihm ins Gesicht seinen Wandel vorhalten, und sein Tun, wer vergilt es ihm?

³¹מי יגיד על פניו דרכו והוא עשה מי ישלם לו׃

³²Doch er wird zu Grabe getragen, und über seinem Grabhügel hält man Wache.

³²והוא לקברות יובל ועל גדיש ישקוד׃

³³Süß sind ihm des Grabes Schollen; hinter ihm her zieht jedermann, und vor ihm her eine unzählbare Schar.

³³מתקו לו רגבי נחל ואחריו כל אדם ימשוך ולפניו אין מספר׃

³⁴Was tröstet ihr mich denn so vergeblich? Eure Antworten sind nichts als Treulosigkeit!

³⁴ואיך תנחמוני הבל ותשובתיכם נשאר מעל׃