¹Kennst du die Zeit, da die Steinböcke gebären, oder hast du beobachtet, wann die Hindinnen werfen?

¹הידעת עת לדת יעלי סלע חלל אילות תשמר׃

²Zählst du die Monde, die sie erfüllen sollen, und weißt du die Zeit ihres Gebärens?

²תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה׃

³Sie legen sich nieder, werfen ihre Jungen und sind ihrer Wehen los.

³תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה׃

⁴Ihre Jungen erstarken, wachsen im Freien auf, verlassen sie und kommen nicht mehr zurück.

⁴יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא שבו למו׃

⁵Wer hat den Wildesel frei laufen lassen, und wer hat die Bande des Wildlings aufgelöst,

⁵מי שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח׃

⁶dem ich die Steppe zur Wohnung angewiesen habe, das salzige Land zum Aufenthalt?

⁶אשר שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה׃

⁷Er lacht der lärmenden Stadt, und das Geschrei des Treibers hört er nicht;

⁷ישחק להמון קריה תשאות נוגש לא ישמע׃

⁸er ersieht die Berge zu seiner Weide und läuft allen grünen Kräutern nach.

⁸יתור הרים מרעהו ואחר כל ירוק ידרוש׃

⁹Wird der Büffel willig sein, dir zu dienen? Bleibt er an deiner Krippe über Nacht?

⁹היאבה רים עבדך אם ילין על אבוסך׃

¹⁰Kannst du den Büffel mit einem Stricke binden, daß er dir Furchen mache oder hinter dir her den Talgrund egge?

¹⁰התקשר רים בתלם עבתו אם ישדד עמקים אחריך׃

¹¹Vertraust du ihm wegen seiner großen Kraft und überlässest du ihm deine Arbeit?

¹¹התבטח בו כי רב כחו ותעזב אליו יגיעך׃

¹²Rechnest du auf ihn, daß er dir deine Ernte einbringe oder deine Tenne fülle?

¹²התאמין בו כי ישוב זרעך וגרנך יאסף׃

¹³Die Straußin schwingt fröhlich ihre Flügel; sind es aber fromme Schwingen und Federn?

¹³כנף רננים נעלסה אם אברה חסידה ונצה׃

¹⁴Nein, sie überläßt ihre Eier der Erde und läßt sie im Sande ausbrüten.

¹⁴כי תעזב לארץ בציה ועל עפר תחמם׃

¹⁵Sie vergißt, daß ein Fuß sie zertreten und ein wildes Tier sie verderben kann.

¹⁵ותשכח כי רגל תזורה וחית השדה תדושה׃

¹⁶Sie ist hart gegen ihre Jungen, als gehörten sie ihr nicht; es macht ihr keinen Kummer, wenn sie sich umsonst abgemüht hat;

¹⁶הקשיח בניה ללא לה לריק יגיעה בלי פחד׃

¹⁷denn Gott hat ihr die Weisheit versagt und ihr keinen Verstand zugeteilt.

¹⁷כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה׃

¹⁸Zur Zeit, da sie ihre Flügel in die Höhe schlägt, verlacht sie Roß und Reiter.

¹⁸כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו׃

¹⁹Hast du dem Roß Stärke verliehen und seinen Hals mit der flatternden Mähne umhüllt?

¹⁹התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה׃

²⁰Lehrst du es springen wie eine Heuschrecke, daß sein stolzes Schnauben furchtbar klingt?

²⁰התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה׃

²¹Es scharrt den Boden, freut sich seiner Stärke und läuft den Waffen entgegen;

²¹יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת נשק׃

²²es lacht der Furcht, ist unverzagt und weicht vor dem Schwerte nicht zurück;

²²ישחק לפחד ולא יחת ולא ישוב מפני חרב׃

²³ber ihm klirrt der Köcher, blitzen Speer und Wurfspieß.

²³עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון׃

²⁴Es scharrt den Boden mit Ungestüm und bleibt nicht stehen, wenn die Posaune ertönt;

²⁴ברעש ורגז יגמא ארץ ולא יאמין כי קול שופר׃

²⁵sobald die Posaune erklingt, spricht es: Hui! Von ferne wittert es die Schlacht, die Donnerstimme der Führer und das Feldgeschrei.

²⁵בדי שפר יאמר האח ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה׃

²⁶Macht es dein Verstand, daß der Habicht fliegt und seine Flügel gen Süden ausbreitet?

²⁶המבינתך יאבר נץ יפרש כנפו לתימן׃

²⁷Schwingt sich auf dein Geheiß der Adler empor und legt sein Nest in der Höhe an?

²⁷אם על פיך יגביה נשר וכי ירים קנו׃

²⁸Er wohnt in Felsspalten und horstet auf Klippen und Bergesspitzen.

²⁸סלע ישכן ויתלנן על שן סלע ומצודה׃

²⁹Von dort aus erspäht er sich Beute, seine Augen schweifen weit umher;

²⁹משם חפר אכל למרחוק עיניו יביטו׃

³⁰seine Jungen schlürfen Blut, und wo ein Aas ist, da ist er.

³⁰ואפרחו יעלעו דם ובאשר חללים שם הוא׃