¹Da antwortete Hiob und sprach:

¹ויען איוב ויאמר׃

²O daß mein Unmut und mein Unglück gegeneinander abgewogen und zugleich auf eine Waage gelegt würden!

²לו שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד׃

³Denn nun ist es schwerer als Meeressand; darum sind meine Reden so verwirrt.

³כי עתה מחול ימים יכבד על כן דברי לעו׃

⁴Denn die Pfeile des Allmächtigen stecken in mir, mein Geist saugt ihr Gift; die Schrecken Gottes bestürmen mich.

⁴כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני׃

⁵Schreit auch ein Wildesel beim Gras, brüllt auch ein Ochse, wenn er Futter hat?

⁵הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בלילו׃

⁶Kann man auch Fades essen ohne Salz, findet man am Eiweiß irgendwelchen Geschmack?

⁶היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות׃

⁷Was meine Seele zu berühren verschmähte, das ist jetzt mein täglich Brot!

⁷מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי׃

⁸O daß doch käme, was ich wünsche, und Gott meine Hoffnung erfüllte:

⁸מי יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה׃

⁹daß es doch Gott gefiele, mich zu zermalmen, seine Hand auszustrecken und mich abzuschneiden!

⁹ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני׃

¹⁰So bliebe mir noch der Trost (worüber ich frohlocken würde im schonungslosen Schmerz), daß ich von den Worten des Heiligen nicht abgefallen bin!

¹⁰ותהי עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי לא כחדתי אמרי קדוש׃

¹¹Wie groß ist denn meine Kraft, daß ich noch ausharren, und wann kommt mein Ende, daß meine Seele sich gedulden soll?

¹¹מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי׃

¹²Ist mir denn der Steine Kraft gegeben, ist dies mein Fleisch etwa von Erz?

¹²אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש׃

¹³Bin ich denn nicht hilflos und des Heils beraubt?

¹³האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני׃

¹⁴Dem Verzagten soll sein Freund Mitleid erzeigen, selbst wenn er von der Furcht des Allmächtigen lassen sollte.

¹⁴למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב׃

¹⁵Meine Brüder trügen wie ein Wildbach, wie das Bett der Wildbäche, die überlaufen,

¹⁵אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו׃

¹⁶welche trübe werden vom Eis, wenn der Schnee sich darin birgt,

¹⁶הקדרים מני קרח עלימו יתעלם שלג׃

¹⁷die aber versiegen zur Zeit der Sommerglut und von ihrem Ort verschwinden, wenn es heiß wird.

¹⁷בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם׃

¹⁸Es biegen ab von ihrem Wege die Karawanen, ziehen in die Wüste und verirren sich;

¹⁸ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו׃

¹⁹es schauen sie die Karawanen Themas, die Reisegesellschaften Sebas hoffen auf sie.

¹⁹הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו למו׃

²⁰Aber sie werden in ihrer Hoffnung zuschanden; wenn sie dorthin kommen, sind sie enttäuscht.

²⁰בשו כי בטח באו עדיה ויחפרו׃

²¹So seid auch ihr mir jetzt geworden; ihr schauet Schreckliches und fürchtet euch davor!

²¹כי עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו׃

²²Habe ich gesagt: «Gebet mir etwas!» oder «Bringt mir etwas von eurem Vermögen her;

²²הכי אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי׃

²³rettet mich aus der Hand des Feindes und erlöset mich von des Tyrannen Hand?»

²³ומלטוני מיד צר ומיד עריצים תפדוני׃

²⁴Belehret mich, so will ich schweigen,

²⁴הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי׃

²⁵weiset mir nach, wo ich gefehlt! O wie eindringlich sind die Reden der Wahrheit! Aber was bringen eure Zurechtweisungen zu-recht?

²⁵מה נמרצו אמרי ישר ומה יוכיח הוכח מכם׃

²⁶Gedenket ihr Worte zu bekritteln und haltet die Reden eines Verzweifelten für Wind?

²⁶הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש׃

²⁷Ja, ihr werfet das Los über eine Waise und verhandelt euren Freund!

²⁷אף על יתום תפילו ותכרו על ריעכם׃

²⁸Und nun seid doch so gefällig und schaut mich an, ob ich euch ins Angesicht lügen werde!

²⁸ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב׃

²⁹Kehret um, tut nicht Unrecht! Ja, kehret um! noch bin ich im Recht!

²⁹שבו נא אל תהי עולה ושבי עוד צדקי בה׃

³⁰Ist denn Unrecht auf meiner Zunge, oder unterscheidet mein Gaumen nicht, was verderblich ist?

³⁰היש בלשוני עולה אם חכי לא יבין הוות׃