1Hat der Mensch nicht Kriegsdienst auf Erden, sind seine Tage nicht wie die eines Söldners?
1הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃
2Ein Knecht sehnt sich nach dem Schatten, und ein Söldner verlangt nach seinem Lohn;
2כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃
3mir aber wurden Monate voll Enttäuschung beschert und Nächte voller Qual zugezählt.
3כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃
4Wenn ich mich niederlege, so spreche ich: Wann werde ich aufstehen? Aber der Abend dehnt sich lang, und vom Umherwälzen werde ich gar satt bis zur Morgendämmerung.
4אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃
5Mein Leib ist bekleidet mit Würmern und einer Kruste von Erde, meine Haut zieht sich zusammen und eitert.
5לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃
6Meine Tage gleiten schneller dahin als ein Weberschifflein, sie schwinden hoffnungslos dahin.
6ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃
7Bedenke, daß mein Leben ein Hauch ist, daß mein Auge nichts Gutes mehr sehen wird;
7זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃
8das Auge, das mich schaut, wird mich nicht mehr sehen; wenn du nach mir siehst, so bin ich nicht mehr!
8לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃
9Wie die Wolke vergeht und verschwindet, so kommt, wer zum Totenreiche fährt, nicht mehr herauf;
9כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃
10er kehrt nicht mehr in sein Haus zurück, und seine Stätte kennt ihn nicht mehr.
10לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃
11Darum will auch ich meinen Mund nicht halten; ich will reden in der Angst meines Geistes, in der Betrübnis meiner Seele will ich klagen:
11גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃
12Bin ich denn ein Meer oder ein Ungeheuer, daß du eine Wache wider mich aufstellst?
12הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃
13Wenn ich denke: Mein Bett wird mich trösten, mein Lager wird meine Klage erleichtern!
13כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃
14so erschreckst du mich mit Träumen und ängstigst mich durch Gesichte,
14וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃
15so daß meine Seele Erwürgung vorzöge und ich lieber tot wäre, als ein Gerippe zu sein.
15ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃
16Es ist mir verleidet! Ich will nicht ewig leben; laß ab von mir; meine Tage sind ein Hauch!
16מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃
17Was ist der Mensch, daß du ihn so hochhältst und auf ihn achtest?
17מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃
18Du suchst ihn alle Morgen heim, und alle Augenblicke prüfst du ihn.
18ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃
19Warum schaust du nicht von mir weg und lässest mir nicht soviel Ruhe, daß ich meinen Speichel schlucke?
19כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃
20Habe ich gesündigt, was kann ich dir antun, du Menschenhüter? Warum hast du mich dir zur Zielscheibe gesetzt, daß ich mir selbst zur Bürde bin?
20חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃
21Warum vergibst du meine Übertretung nicht und erlässest mir nicht meine Schuld? Denn jetzt werde ich mich in den Staub legen, und wenn du mich morgen früh suchst, so bin ich nicht mehr!
21ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃