¹Da antwortete Hiob und sprach:

¹ויען איוב ויאמר׃

²Wahrhaftig, ich weiß, daß dem so ist; und wie kann der schwache Mensch rechten mit dem starken Gott!

²אמנם ידעתי כי כן ומה יצדק אנוש עם אל׃

³Wollte er mit Ihm rechten, so könnte er Ihm auf tausend nicht eins beantworten.

³אם יחפץ לריב עמו לא יעננו אחת מני אלף׃

⁴Er ist weisen Herzens und von ungebrochener Kraft; wer hat ihm je getrotzt und es durchgesetzt?

⁴חכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם׃

⁵Er verrückt Berge, und man merkt es nicht, daß er sie in seinem Zorn umgekehrt hat.

⁵המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו׃

⁶Er bewegt die Erde von ihrem Ort, daß ihre Säulen zittern.

⁶המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון׃

⁷Er gebietet der Sonne, so geht sie nicht auf; er legt die Sterne unter Siegel.

⁷האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם׃

⁸Er allein spannt den Himmel aus und tritt auf Meereswogen daher.

⁸נטה שמים לבדו ודורך על במתי ים׃

⁹Er macht den Bären, den Orion und das Siebengestirn, samt den Kammern des Südens.

⁹עשה עש כסיל וכימה וחדרי תמן׃

¹⁰Er tut große Dinge, die unerforschlich sind, Wunder ohne Zahl.

¹⁰עשה גדלות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר׃

¹¹Siehe, er geht an mir vorüber, und ich sehe ihn nicht; er fährt vorbei, und ich gewahre ihn nicht.

¹¹הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא אבין לו׃

¹²Er rafft dahin, wer hindert ihn? Wer ruft ihm zu: Was machst du da?

¹²הן יחתף מי ישיבנו מי יאמר אליו מה תעשה׃

¹³Gott unterdrückt nicht seinen Zorn; Rahabs Helfer beugen sich unter ihn.

¹³אלוה לא ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב׃

¹⁴Wie sollte ich ihm denn antworten und Worte finden, um mit ihm zu reden?

¹⁴אף כי אנכי אעננו אבחרה דברי עמו׃

¹⁵Auch wenn ich im Recht wäre, dürfte ich ihm nicht entgegnen; ich müßte meinen Richter um Gnade anflehen.

¹⁵אשר אם צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן׃

¹⁶Wenn ich rufe, wird er mir antworten? Ich glaube nicht, daß er meine Stimme hört;

¹⁶אם קראתי ויענני לא אאמין כי יאזין קולי׃

¹⁷denn im Sturm hat er mich zerschlagen und mir ohne Ursache viele Wunden zugefügt.

¹⁷אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם׃

¹⁸Er läßt mich nicht einmal Atem holen, sondern sättigt mich mit Bitterkeit.

¹⁸לא יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים׃

¹⁹Kommt's auf die Kraft an, siehe, so ist er stark; wenn aber aufs Recht, wer ladet mich dann vor?

¹⁹אם לכח אמיץ הנה ואם למשפט מי יועידני׃

²⁰Wenn ich schon im Recht bin, so wird mich doch mein Mund verdammen, und bin ich auch unschuldig, so kommt es doch verkehrt heraus.

²⁰אם אצדק פי ירשיעני תם אני ויעקשני׃

²¹Ich bin unschuldig, bin unbesorgt um meine Seele; ich verachte das Leben!

²¹תם אני לא אדע נפשי אמאס חיי׃

²²Darum sage ich: Es ist einerlei; Fromme und Gottlose bringt er gleicherweise um!

²²אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה׃

²³Wenn die Geißel plötzlich tötet, so lacht er der Prüfung der Unschuldigen.

²³אם שוט ימית פתאם למסת נקים ילעג׃

²⁴Die Erde ist in die Gewalt des Frevlers gegeben; das Angesicht ihrer Richter verhüllt er; wenn nicht er, wer tut es denn?

²⁴ארץ נתנה ביד רשע פני שפטיה יכסה אם לא אפוא מי הוא׃

²⁵Meine Tage eilen schneller dahin als ein Läufer; sie sind entflohen und haben nichts Gutes gesehen;

²⁵וימי קלו מני רץ ברחו לא ראו טובה׃

²⁶sie sind vorbeigefahren wie Rohrschiffe, wie ein Adler, der sich auf Beute stürzt.

²⁶חלפו עם אניות אבה כנשר יטוש עלי אכל׃

²⁷Wenn ich denke: Ich will meiner Klage vergessen, meine Miene ändern und heiter dreinschauen,

²⁷אם אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה׃

²⁸so muß ich meine vielen Schmerzen fürchten; denn ich weiß, daß du mich nicht lossprechen wirst!

²⁸יגרתי כל עצבתי ידעתי כי לא תנקני׃

²⁹Soll ich denn schuldig sein, was mühe ich mich vergeblich ab?

²⁹אנכי ארשע למה זה הבל איגע׃

³⁰Wüsche ich mich auch mit Schnee und reinigte meine Hände mit Lauge,

³⁰אם התרחצתי במו שלג והזכותי בבר כפי׃

³¹so würdest du mich doch in die Grube tauchen, daß ich meine Kleider nicht mehr anziehen dürfte!

³¹אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי׃

³²Denn er ist nicht ein Mann wie ich, daß ich ihm antworten könnte, daß wir miteinander vor Gericht gingen;

³²כי לא איש כמני אעננו נבוא יחדו במשפט׃

³³es ist auch kein Schiedsrichter zwischen uns, der seine Hand auf uns beide legen könnte.

³³לא יש בינינו מוכיח ישת ידו על שנינו׃

³⁴Er nehme aber seine Rute von mir, und sein Schrecken überfalle mich nicht,

³⁴יסר מעלי שבטו ואמתו אל תבעתני׃

³⁵so will ich reden und ihn nicht fürchten; denn nicht also steht es in mir selbst.

³⁵אדברה ולא איראנו כי לא כן אנכי עמדי׃