¹Hallelujah! Danket dem HERRN, denn er ist gütig, seine Gnade währt ewiglich!

¹הללויה הודו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו׃

²Wer kann die Machttaten des HERRN beschreiben und allen seinen Ruhm verkünden?

²מי ימלל גבורות יהוה ישמיע כל תהלתו׃

³Wohl denen, die das Recht beachten, die Gerechtigkeit üben allezeit!

³אשרי שמרי משפט עשה צדקה בכל עת׃

⁴Gedenke meiner, o HERR, aus Gnaden gegen dein Volk, suche mich heim mit deinem Heil,

⁴זכרני יהוה ברצון עמך פקדני בישועתך׃

⁵daß ich einen Einblick bekomme in das Wohlergehen deiner Auserwählten, mich freue an der Freude deines Volkes und mich deines Erbteils rühme.

⁵לראות בטובת בחיריך לשמח בשמחת גויך להתהלל עם נחלתך׃

⁶Wir haben gesündigt samt unsern Vätern, wir haben verkehrt gehandelt, wir haben gefrevelt.

⁶חטאנו עם אבותינו העוינו הרשענו׃

⁷Unsre Väter in Ägypten hatten nicht acht auf deine Wunder, sie gedachten nicht an die Größe deiner Güte und waren widerspenstig am Meer, am Schilfmeer.

⁷אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך לא זכרו את רב חסדיך וימרו על ים בים סוף׃

⁸Aber er half ihnen um seines Namens willen, um seine Stärke kundzutun.

⁸ויושיעם למען שמו להודיע את גבורתו׃

⁹Und er bedrohte das Schilfmeer, daß es vertrocknete, und ließ sie durch die Tiefen gehen wie auf einer Steppe.

⁹ויגער בים סוף ויחרב ויוליכם בתהמות כמדבר׃

¹⁰Und er rettete sie von der Hand des Hassers und erlöste sie aus der Hand des Feindes.

¹⁰ויושיעם מיד שונא ויגאלם מיד אויב׃

¹¹Und das Wasser bedeckte ihre Bedränger, nicht einer von ihnen blieb übrig.

¹¹ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר׃

¹²Da glaubten sie seinen Worten und sangen sein Lob.

¹²ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו׃

¹³Aber sie vergaßen seine Werke bald, sie warteten nicht auf seinen Rat,

¹³מהרו שכחו מעשיו לא חכו לעצתו׃

¹⁴sondern ließen sich gelüsten in der Wüste und versuchten Gott in der Einöde.

¹⁴ויתאוו תאוה במדבר וינסו אל בישימון׃

¹⁵Und er gab ihnen, was sie forderten, sandte aber eine Seuche unter sie.

¹⁵ויתן להם שאלתם וישלח רזון בנפשם׃

¹⁶Und sie wurden eifersüchtig auf Mose im Lager, auf Aaron, den Heiligen des HERRN.

¹⁶ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש יהוה׃

¹⁷Da tat sich die Erde auf und verschlang Datan und bedeckte die Rotte Abirams;

¹⁷תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם׃

¹⁸und Feuer verzehrte ihre Rotte, die Flamme versengte die Gottlosen.

¹⁸ותבער אש בעדתם להבה תלהט רשעים׃

¹⁹Sie machten ein Kalb am Horeb und warfen sich nieder vor dem gegossenen Bild.

¹⁹יעשו עגל בחרב וישתחוו למסכה׃

²⁰Sie vertauschten ihre Herrlichkeit gegen das Abbild eines Stiers, der Gras frißt.

²⁰וימירו את כבודם בתבנית שור אכל עשב׃

²¹Sie vergaßen Gottes, ihres Retters, der große Dinge in Ägypten getan,

²¹שכחו אל מושיעם עשה גדלות במצרים׃

²²Wunder im Lande Hams, Furchtbares am Schilfmeer.

²²נפלאות בארץ חם נוראות על ים סוף׃

²³Und er gedachte sie zu vertilgen, wenn nicht Mose, sein Auserwählter, in den Riß getreten wäre vor seinem Angesicht, um seinen Grimm abzuwenden, daß er sie nicht vertilgte.

²³ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית׃

²⁴Sie verachteten das liebliche Land, sie glaubten seinem Worte nicht.

²⁴וימאסו בארץ חמדה לא האמינו לדברו׃

²⁵Und sie murrten in ihren Zelten, sie gehorchten nicht der Stimme des HERRN.

²⁵וירגנו באהליהם לא שמעו בקול יהוה׃

²⁶Da erhob er seine Hand und schwur , sie niederzustrecken in der Wüste

²⁶וישא ידו להם להפיל אותם במדבר׃

²⁷und ihren Samen unter die Nationen zu werfen und sie zu zerstreuen in die Länder.

²⁷ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות׃

²⁸Und sie hängten sich an den Baal-Peor und aßen Opfer der toten Götzen ,

²⁸ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים׃

²⁹und sie erzürnten ihn mit ihrem Tun; da brach die Plage unter ihnen aus.

²⁹ויכעיסו במעלליהם ותפרץ בם מגפה׃

³⁰Aber Pinehas trat auf und übte Gericht, so daß die Plage aufgehalten ward.

³⁰ויעמד פינחס ויפלל ותעצר המגפה׃

³¹Das wurde ihm zur Gerechtigkeit gerechnet auf alle Geschlechter, in Ewigkeit.

³¹ותחשב לו לצדקה לדר ודר עד עולם׃

³²Und sie erzürnten ihn am Haderwasser, und es erging Mose übel um ihretwillen.

³²ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם׃

³³Denn sie betrübten seinen Geist, und er redete unbedacht mit seinen Lippen.

³³כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו׃

³⁴Sie vertilgten die Völker nicht, von denen der HERR ihnen gesagt hatte;

³⁴לא השמידו את העמים אשר אמר יהוה להם׃

³⁵sondern ließen sich ein mit den Heiden und lernten ihre Weise.

³⁵ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם׃

³⁶Und sie dienten ihren Götzen, und diese wurden ihnen zum Fallstrick.

³⁶ויעבדו את עצביהם ויהיו להם למוקש׃

³⁷Und sie opferten ihre Söhne und ihre Töchter den bösen Geistern.

³⁷ויזבחו את בניהם ואת בנותיהם לשדים׃

³⁸Und sie vergossen unschuldiges Blut, das Blut ihrer Söhne und ihrer Töchter, welche sie den Götzen Kanaans opferten, und so wurde das Land durch Blutschulden entweiht.

³⁸וישפכו דם נקי דם בניהם ובנותיהם אשר זבחו לעצבי כנען ותחנף הארץ בדמים׃

³⁹Und sie befleckten sich mit ihren Werken und hurten mit ihrem Tun.

³⁹ויטמאו במעשיהם ויזנו במעלליהם׃

⁴⁰Da entbrannte der Zorn des HERRN wider sein Volk, und er faßte einen Abscheu gegen sein Erbe.

⁴⁰ויחר אף יהוה בעמו ויתעב את נחלתו׃

⁴¹Und er gab sie in die Hand der Nationen, daß ihre Hasser über sie herrschten.

⁴¹ויתנם ביד גוים וימשלו בהם שנאיהם׃

⁴²Und ihre Feinde bedrückten sie, und sie wurden gedemütigt unter ihre Hand.

⁴²וילחצום אויביהם ויכנעו תחת ידם׃

⁴³Er errettete sie oftmals; aber sie widerstrebten ihm mit ihren Anschlägen und kamen herunter durch eigene Schuld.

⁴³פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם וימכו בעונם׃

⁴⁴Aber er sah ihre Not an, als er ihr Schreien hörte,

⁴⁴וירא בצר להם בשמעו את רנתם׃

⁴⁵und gedachte seines Bundes mit ihnen und empfand Mitleid nach seiner großen Huld

⁴⁵ויזכר להם בריתו וינחם כרב חסדו׃

⁴⁶und ließ sie Erbarmen finden bei denen, die sie gefangen hielten.

⁴⁶ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם׃

⁴⁷Hilf uns, HERR, unser Gott, sammle uns aus den Heiden, daß wir deinem heiligen Namen danken und uns glücklich preisen, zu deinem Ruhm!

⁴⁷הושיענו יהוה אלהינו וקבצנו מן הגוים להדות לשם קדשך להשתבח בתהלתך׃

⁴⁸Gelobt sei der HERR, der Gott Israels, von Ewigkeit zu Ewigkeit, und alles Volk soll sagen: Amen! Hallelujah!

⁴⁸ברוך יהוה אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ואמר כל העם אמן הללו יה׃