1Dem Vorsänger. Von den Kindern Korahs. Ein Psalm. (H49-2) Höret dies, ihr Völker alle, merket doch auf, alle Bewohner der Welt,
1למנצח לבני קרח מזמור שמעו זאת כל העמים האזינו כל ישבי חלד׃
2(H49-3) ihr Kinder des Volkes und Herrensöhne, alle miteinander, reich und arm!
2גם בני אדם גם בני איש יחד עשיר ואביון׃
3(H49-4) Mein Mund soll Weisheit reden und das Dichten meines Herzens verständig sein.
3פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות׃
4(H49-5) Ich will einem Spruche lauschen und beim Harfenspiel mein Rätsel lösen.
4אטה למשל אזני אפתח בכנור חידתי׃
5(H49-6) Warum sollte ich mich fürchten zur bösen Zeit, wenn mich die Missetat meiner Verfolger umringt?
5למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני׃
6(H49-7) Sie verlassen sich auf ihr Vermögen und prahlen mit ihrem großen Reichtum.
6הבטחים על חילם וברב עשרם יתהללו׃
7(H49-8) Und doch kann kein Bruder den andern erlösen; er vermag Gott das Lösegeld nicht zu geben!
7אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלהים כפרו׃
8(H49-9) Zu teuer ist die Erlösung ihrer Seelen, so daß er auf ewig davon abstehen muß!
8ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם׃
9(H49-10) Oder sollte er immerdar leben und die Grube nicht sehen?
9ויחי עוד לנצח לא יראה השחת׃
10(H49-11) Doch, er wird sie sehen! Die Weisen müssen sterben, die Toren und Narren kommen miteinander um und müssen ihr Vermögen andern überlassen.
10כי יראה חכמים ימותו יחד כסיל ובער יאבדו ועזבו לאחרים חילם׃
11(H49-12) Das Grab ist ihr ewiges Haus, ihre Wohnung für und für, wenn sie auch nach ihren Namen Länder benannt haben.
11קרבם בתימו לעולם משכנתם לדר ודר קראו בשמותם עלי אדמות׃
12(H49-13) Aber der Mensch bleibt nicht lange in seinem Glanz; er gleicht dem Vieh, das umgebracht wird.
12ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו׃
13(H49-14) Dieser ihr Weg ist ihre Torheit, und doch haben ihre Nachkommen Wohlgefallen an ihren Worten. (Pause.)
13זה דרכם כסל למו ואחריהם בפיהם ירצו סלה׃
14(H49-15) Herdenweise sinken sie ins Totenreich hinab, der Tod weidet sie, und die Redlichen werden am Morgen über sie herrschen. Ihre Gestalt ist zum Vergehen bestimmt, das Totenreich zu ihrer Wohnung.
14כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים לבקר וצירם לבלות שאול מזבל לו׃
15(H49-16) Aber Gott wird meine Seele aus der Gewalt des Totenreiches erlösen; denn er wird mich annehmen! (Pause.)
15אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה׃
16(H49-17) Fürchte dich nicht, wenn einer reich wird, wenn die Ehre seines Hauses groß wird;
16אל תירא כי יעשר איש כי ירבה כבוד ביתו׃
17(H49-18) denn bei seinem Tod nimmt er das alles nicht mit, seine Ehre fährt ihm nicht nach!
17כי לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו׃
18(H49-19) Denn man preist ihn glücklich, solange er lebt (und man lobt dich, wenn es dir gut geht),
18כי נפשו בחייו יברך ויודך כי תיטיב לך׃
19(H49-20) bis auch er eingehen wird zum Geschlecht seiner Väter, die in Ewigkeit das Licht nicht sehen.
19תבוא עד דור אבותיו עד נצח לא יראו אור׃
20(H49-21) Der Mensch im Glanz, doch ohne Verstand, ist gleich dem Vieh, das umgebracht wird!
20אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו׃