¹Eine Unterweisung; von Asaph. Höre, mein Volk, meine Lehre, neiget eure Ohren zu den Reden meines Mundes!

¹משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי פי׃

²Ich will meinen Mund zu einem Spruche öffnen, will Rätsel vortragen aus alter Zeit,

²אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם׃

³was wir gehört und gelernt und was unsre Väter uns erzählt haben.

³אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו לנו׃

⁴Es wurde ihren Söhnen nicht vorenthalten, sondern sie haben dem spätern Geschlecht den Ruhm des HERRN erzählt, seine Macht und seine Wunder, die er getan,

⁴לא נכחד מבניהם לדור אחרון מספרים תהלות יהוה ועזוזו ונפלאותיו אשר עשה׃

⁵nämlich, daß er ein Zeugnis aufstellte in Jakob und ein Gesetz gab in Israel, von welchem er unsern Vätern befahl, es ihren Kindern kundzutun,

⁵ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את אבותינו להודיעם לבניהם׃

⁶damit das spätere Geschlecht es wisse, die Kinder, die noch sollten geboren werden, und damit auch sie, wenn sie aufgewachsen wären, es ihren Kindern erzählten;

⁶למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם׃

⁷daß diese auf Gott ihr Vertrauen setzten und nicht vergäßen die Taten Gottes und seine Gebote befolgten

⁷וישימו באלהים כסלם ולא ישכחו מעללי אל ומצותיו ינצרו׃

⁸und nicht würden wie ihre Väter, ein abtrünniges und widerspenstiges Geschlecht, ein Geschlecht, das kein festes Herz hatte, und dessen Geist nicht treu war gegen Gott.

⁸ולא יהיו כאבותם דור סורר ומרה דור לא הכין לבו ולא נאמנה את אל רוחו׃

⁹Die Kinder Ephraims, geübte Bogenschützen, wandten um am Tage der Schlacht.

⁹בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב׃

¹⁰Sie bewahrten den Bund Gottes nicht und wollten nicht nach seinem Gesetze wandeln.

¹⁰לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת׃

¹¹Und sie vergaßen seine Taten und seine Wunder, die er ihnen erzeigt.

¹¹וישכחו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם׃

¹²Vor ihren Vätern hatte er Wunder getan im Lande Ägypten, im Gefilde Zoan.

¹²נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה צען׃

¹³Er spaltete das Meer und führte sie hindurch und türmte die Wasser auf wie einen Damm,

¹³בקע ים ויעבירם ויצב מים כמו נד׃

¹⁴und leitete sie bei Tag mit einer Wolke und während der ganzen Nacht mit einem hellen Feuer.

¹⁴וינחם בענן יומם וכל הלילה באור אש׃

¹⁵Er spaltete Felsen in der Wüste und tränkte sie wie mit großen Fluten,

¹⁵יבקע צרים במדבר וישק כתהמות רבה׃

¹⁶und ließ Bäche aus dem Felsen hervorspringen und Wasser herabfließen in Strömen.

¹⁶ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים׃

¹⁷Dennoch fuhren sie fort, wider ihn zu sündigen und den Höchsten zu erzürnen in der Wüste.

¹⁷ויוסיפו עוד לחטא לו למרות עליון בציה׃

¹⁸Und sie versuchten Gott in ihrem Herzen, indem sie Speise forderten nach ihrem Gelüste.

¹⁸וינסו אל בלבבם לשאל אכל לנפשם׃

¹⁹Und sie redeten wider Gott und sprachen: «Kann Gott einen Tisch bereiten in der Wüste?

¹⁹וידברו באלהים אמרו היוכל אל לערך שלחן במדבר׃

²⁰Siehe, er hat den Felsen geschlagen, daß Wasser flossen und Bäche sich ergossen. Kann er aber auch Brot geben? Wird er seinem Volke Fleisch verschaffen?»

²⁰הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטפו הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו׃

²¹Darum, als der HERR das hörte, ward er entrüstet, und Feuer entbrannte wider Jakob, ja, Zorn stieg auf über Israel,

²¹לכן שמע יהוה ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם אף עלה בישראל׃

²²weil sie Gott nicht glaubten und nicht auf seine Hilfe vertrauten.

²²כי לא האמינו באלהים ולא בטחו בישועתו׃

²³Und er gebot den Wolken droben und öffnete die Türen des Himmels;

²³ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח׃

²⁴und er ließ Manna auf sie regnen zum Essen und gab ihnen Himmelskorn.

²⁴וימטר עליהם מן לאכל ודגן שמים נתן למו׃

²⁵Der Mensch aß Engelsbrot; er sandte ihnen Speise genug.

²⁵לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע׃

²⁶Er erregte den Ostwind am Himmel und führte durch seine Kraft den Südwind herbei,

²⁶יסע קדים בשמים וינהג בעזו תימן׃

²⁷ließ Fleisch auf sie regnen wie Staub und beschwingte Vögel wie Sand am Meer,

²⁷וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף׃

²⁸und ließ sie fallen mitten in ihr Lager, rings um ihre Wohnung her.

²⁸ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנתיו׃

²⁹Da aßen sie und wurden allzu satt; was sie gewünscht hatten, gewährte er ihnen.

²⁹ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יבא להם׃

³⁰Sie hatten sich ihres Gelüstes noch nicht entschlagen, und ihre Speise war noch in ihrem Munde,

³⁰לא זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם׃

³¹als der Zorn Gottes sich wider sie erhob und die Fetten unter ihnen erwürgte und die Jungmannschaft Israels darniederstürzte.

³¹ואף אלהים עלה בהם ויהרג במשמניהם ובחורי ישראל הכריע׃

³²Trotz alledem sündigten sie weiter und glaubten nicht an seine Wunder.

³²בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו׃

³³Darum ließ er ihre Tage wie einen Hauch vergehen und ihre Jahre durch plötzlichen Untergang.

³³ויכל בהבל ימיהם ושנותם בבהלה׃

³⁴Wenn er sie tötete, so suchten sie ihn und kehrten sich wieder zu Gott

³⁴אם הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו אל׃

³⁵und dachten daran, daß Gott ihr Fels sei, und Gott, der Höchste, ihr Erlöser.

³⁵ויזכרו כי אלהים צורם ואל עליון גאלם׃

³⁶Aber sie heuchelten ihm mit ihrem Munde und logen mit ihren Zungen;

³⁶ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו׃

³⁷denn ihr Herz war nicht aufrichtig gegen ihn, und sie hielten nicht treu an seinem Bund.

³⁷ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו׃

³⁸Er aber war barmherzig und vergab die Schuld und vertilgte sie nicht und hat oftmals seinen Zorn abgewandt und nicht allen seinen Grimm erweckt;

³⁸והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו׃

³⁹denn er dachte daran, daß sie Fleisch seien, ein Wind, der hinfährt und nicht wiederkehrt.

³⁹ויזכר כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב׃

⁴⁰Wie oft empörten sie sich wider ihn in der Wüste und betrübten ihn in der Einöde!

⁴⁰כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון׃

⁴¹Und sie versuchten Gott immer wieder und kränkten den Heiligen Israels.

⁴¹וישובו וינסו אל וקדוש ישראל התוו׃

⁴²Sie sind seiner Hand nicht eingedenk gewesen, des Tages, da er sie vom Feinde erlöste;

⁴²לא זכרו את ידו יום אשר פדם מני צר׃

⁴³da er seine Zeichen tat in Ägypten und seine Wunder im Gefilde Zoan;

⁴³אשר שם במצרים אתותיו ומופתיו בשדה צען׃

⁴⁴als er ihre Ströme in Blut verwandelte und ihre Bäche, so daß man nicht trinken konnte;

⁴⁴ויהפך לדם יאריהם ונזליהם בל ישתיון׃

⁴⁵da er Ungeziefer unter sie sandte, das sie fraß, und Frösche, die sie verderbten;

⁴⁵ישלח בהם ערב ויאכלם וצפרדע ותשחיתם׃

⁴⁶da er den Fressern ihre Früchte gab und den Heuschrecken ihre Erzeugnisse;

⁴⁶ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה׃

⁴⁷da er ihre Weinstöcke mit Hagel schlug und ihre Maulbeerbäume mit Schlossen

⁴⁷יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל׃

⁴⁸und ihr Vieh dem Hagel preisgab und ihre Herden den Wetterstrahlen;

⁴⁸ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים׃

⁴⁹da er gegen sie die Glut seines Zornes entsandte, Grimm und Ungnade und Drangsal, Scharen von Unglücksengeln;

⁴⁹ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים׃

⁵⁰da er seinem Zorn den Lauf ließ, ihre Seele nicht vor dem Tod bewahrte, sondern ihr Leben der Pest preisgab;

⁵⁰יפלס נתיב לאפו לא חשך ממות נפשם וחיתם לדבר הסגיר׃

⁵¹da er alle Erstgeburt in Ägypten schlug, die Erstlinge ihrer Kraft in den Hütten Hams.

⁵¹ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם׃

⁵²Und er ließ sein Volk ausziehen wie Schafe und leitete sie wie eine Herde in der Wüste

⁵²ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר׃

⁵³und führte sie sicher, daß sie sich nicht fürchteten; ihre Feinde aber bedeckte das Meer.

⁵³וינחם לבטח ולא פחדו ואת אויביהם כסה הים׃

⁵⁴Und er brachte sie in die Grenzen seines Heiligtums; zu diesem Berg, den seine Rechte erworben.

⁵⁴ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו׃

⁵⁵Und er vertrieb vor ihnen her die Heiden und teilte ihnen das Erbe aus mit der Meßschnur und ließ in ihren Zelten die Stämme Israels wohnen.

⁵⁵ויגרש מפניהם גוים ויפילם בחבל נחלה וישכן באהליהם שבטי ישראל׃

⁵⁶Aber sie versuchten und erzürnten den höchsten Gott und hielten seine Zeugnisse nicht,

⁵⁶וינסו וימרו את אלהים עליון ועדותיו לא שמרו׃

⁵⁷sondern wichen zurück und fielen ab wie ihre Väter; sie gingen fehl wie ein trügerischer Bogen.

⁵⁷ויסגו ויבגדו כאבותם נהפכו כקשת רמיה׃

⁵⁸Und sie reizten ihn zum Zorn durch ihre Höhen und zur Eifersucht durch ihre Götzen.

⁵⁸ויכעיסוהו בבמותם ובפסיליהם יקניאוהו׃

⁵⁹Gott hörte es und entrüstete sich und verabscheute Israel sehr.

⁵⁹שמע אלהים ויתעבר וימאס מאד בישראל׃

⁶⁰Und er verließ seine Wohnung zu Silo, das Zelt, wo er unter den Menschen wohnte,

⁶⁰ויטש משכן שלו אהל שכן באדם׃

⁶¹und gab seine Macht in Gefangenschaft und seine Herrlichkeit in Feindeshand,

⁶¹ויתן לשבי עזו ותפארתו ביד צר׃

⁶²und überlieferte sein Volk dem Schwert und war entrüstet über sein Erbe.

⁶²ויסגר לחרב עמו ובנחלתו התעבר׃

⁶³Seine Jünglinge hat das Feuer verzehrt, und seine Jungfrauen mußten ohne Brautlied bleiben.

⁶³בחוריו אכלה אש ובתולתיו לא הוללו׃

⁶⁴Seine Priester sind durchs Schwert gefallen, und seine Witwen konnten nicht weinen.

⁶⁴כהניו בחרב נפלו ואלמנתיו לא תבכינה׃

⁶⁵Da erwachte der Herr wie ein Schlafender, wie ein Starker, der sich Mut zugetrunken.

⁶⁵ויקץ כישן אדני כגבור מתרונן מיין׃

⁶⁶Und er schlug seine Feinde zurück, ewige Schande fügte er ihnen zu.

⁶⁶ויך צריו אחור חרפת עולם נתן למו׃

⁶⁷Und er verwarf das Zelt Josephs und erwählte nicht den Stamm Ephraim,

⁶⁷וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר׃

⁶⁸sondern erwählte den Stamm Juda, den Berg Zion, welchen er liebt.

⁶⁸ויבחר את שבט יהודה את הר ציון אשר אהב׃

⁶⁹Und er baute sein Heiligtum wie Himmelshöhen, gleich der Erde, die er auf ewig gegründet hat.

⁶⁹ויבן כמו רמים מקדשו כארץ יסדה לעולם׃

⁷⁰Und er erwählte seinen Knecht David und nahm ihn von den Schafhürden weg.

⁷⁰ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאת צאן׃

⁷¹Da er den tragenden Schafen nachging, holte er ihn, daß er weiden sollte Jakob, sein Volk, und Israel, sein Erbe.

⁷¹מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו׃

⁷²Und er weidete sie mit aller Treue seines Herzens und leitete sie mit geschickter Hand.

⁷²וירעם כתם לבבו ובתבונות כפיו ינחם׃