1[] Επαυσαν δε και οι τρεις ουτοι ανθρωποι αποκρινομενοι προς τον Ιωβ, διοτι ητο δικαιος εις τους οφθαλμους αυτου.
1וישבתו שלשת האנשים האלה מענות את איוב כי הוא צדיק בעיניו׃
2Τοτε εξηφθη ο θυμος του Ελιου, υιου του Βαραχιηλ του Βουζιτου, εκ της συγγενειας του Αραμ· κατα του Ιωβ εξηφθη ο θυμος αυτου, διοτι εδικαιονεν εαυτον μαλλον παρα τον Θεον.
2ויחר אף אליהוא בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם באיוב חרה אפו על צדקו נפשו מאלהים׃
3Και κατα των τριων αυτου φιλων εξηφθη ο θυμος αυτου, διοτι δεν ευρηκαν αποκρισιν και κατεδικασαν τον Ιωβ.
3ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב׃
4Ο δε Ελιου περιεμενε να λαληση προς τον Ιωβ, διοτι εκεινοι ησαν γεροντοτεροι αυτου.
4ואליהו חכה את איוב בדברים כי זקנים המה ממנו לימים׃
5Οτε δε ο Ελιου ειδεν, οτι δεν ητο αποκρισις εν τω στοματι των τριων ανδρων, εξηφθη ο θυμος αυτου.
5וירא אליהוא כי אין מענה בפי שלשת האנשים ויחר אפו׃
6[] και απεκριθη ο Ελιου ο υιος του Βαραχιηλ του Βουζιτου και ειπεν· Εγω ειμαι νεος την ηλικιαν, και σεις γεροντες· δια τουτο εφοβηθην και συνεσταλην να σας φανερωσω την γνωμην μου.
6ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים ואתם ישישים על כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם׃
7Εγω ειπα, Αι ημεραι ας λαλησωσι και το πληθος των ετων ας διδαξη, σοφιαν.
7אמרתי ימים ידברו ורב שנים ידיעו חכמה׃
8Βεβαιως ειναι πνευμα εν τω ανθρωπω η εμπνευσις ομως του Παντοδυναμου συνετιζει αυτον.
8אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם׃
9Οι μεγαλητεροι δεν ειναι παντοτε σοφοι· ουτε οι γεροντες νοουσι κρισιν.
9לא רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט׃
10Δια τουτο ειπα, Ακουσατε μου· θελω φανερωσει και εγω την γνωμην μου.
10לכן אמרתי שמעה לי אחוה דעי אף אני׃
11Ιδου, επροσμενα τους λογους σας· ηκροασθην τα επιχειρηματα σας, εωσου εξετασητε τους λογους.
11הן הוחלתי לדבריכם אזין עד תבונתיכם עד תחקרון מלין׃
12Και σας παρετηρουν, και ιδου, ουδεις εξ υμων ηδυνηθη να καταπειση τον Ιωβ, αποκρινομενος εις τους λογους αυτου·
12ועדיכם אתבונן והנה אין לאיוב מוכיח עונה אמריו מכם׃
13δια να μη ειπητε, Ημεις ευρηκαμεν σοφιαν. Ο Θεος θελει καταβαλει αυτον, ουχι ανθρωπος.
13פן תאמרו מצאנו חכמה אל ידפנו לא איש׃
14Εκεινος δε δεν διηυθυνε λογους προς εμε· και δεν θελω αποκριθη προς αυτον κατα τας ομιλιας σας.
14ולא ערך אלי מלין ובאמריכם לא אשיבנו׃
15[] Εκεινοι ετρομαξαν, δεν απεκριθησαν πλεον· εχασαν τους λογους αυτων.
15חתו לא ענו עוד העתיקו מהם מלים׃
16Και περιεμενον, επειδη δεν ελαλουν· αλλ' ισταντο· δεν απεκρινοντο πλεον.
16והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו לא ענו עוד׃
17Ας αποκριθω και εγω το μερος μου· ας φανερωσω και εγω την γνωμην μου.
17אענה אף אני חלקי אחוה דעי אף אני׃
18Διοτι ειμαι πληρης λογων· το πνευμα εντος μου με αναγκαζει.
18כי מלתי מלים הציקתני רוח בטני׃
19Ιδου, η κοιλια μου ειναι ως οινος οστις δεν ηνοιχθη· ειναι ετοιμη να σπαση, ως ασκοι γλευκους.
19הנה בטני כיין לא יפתח כאבות חדשים יבקע׃
20Θελω λαλησει δια να αναπνευσω· θελω ανοιξει τα χειλη μου και αποκριθη.
20אדברה וירוח לי אפתח שפתי ואענה׃
21Μη γενοιτο να γεινω προσωποληπτης, μηδε να κολακευσω ανθρωπον.
21אל נא אשא פני איש ואל אדם לא אכנה׃
22Διοτι δεν εξευρω να κολακευω· ο Ποιητης μου ηθελε με αναρπασει ευθυς.
22כי לא ידעתי אכנה כמעט ישאני עשני׃