¹לכו בעקבותי כאשר גם אני הלך בעקבות המשיח׃

¹Followers of me become ye, as I also [am] of Christ.

²ועל זאת אני משבח אתכם אחי כי זכרתם אתי בכל לשמר את הקבלות כאשר מסרתי לכם׃

²And I praise you, brethren, that in all things ye remember me, and according as I did deliver to you, the deliverances ye keep,

³אך חפץ אנכי שתדעו כי ראש כל איש המשיח וראש האשה האיש וראש המשיח הוא האלהים׃

³and I wish you to know that of every man the head is the Christ, and the head of a woman is the husband, and the head of Christ is God.

⁴כל איש אשר יתפלל או יתנבא וראשו מכסה מבזה הוא את ראשו׃

⁴Every man praying or prophesying, having the head covered, doth dishonour his head,

⁵וכל אשה אשר תתפלל או תתנבא וראשה פרוע מבזה היא את ראשה יען בזה היא כמו מגלחה׃

⁵and every woman praying or prophesying with the head uncovered, doth dishonour her own head, for it is one and the same thing with her being shaven,

⁶כי האשה אם לא תתכסה גם תתגלח ואם בזיון הוא לאשה להכסם או להתגלח תתכסה׃

⁶for if a woman is not covered — then let her be shorn, and if [it is] a shame for a woman to be shorn or shaven — let her be covered;

⁷והאיש איננו חיב לכסות את ראשו כי הוא צלם אלהים וכבודו אבל האשה היא כבוד האיש׃

⁷for a man, indeed, ought not to cover the head, being the image and glory of God, and a woman is the glory of a man,

⁸כי אין האיש מן האשה כי אם האשה מן האיש׃

⁸for a man is not of a woman, but a woman [is] of a man,

⁹גם לא נברא האיש בעבור האשה כי אם האשה בעבור האיש׃

⁹for a man also was not created because of the woman, but a woman because of the man;

¹⁰על כן האשה חיבת להיות לה כפה על ראשה בעבור המלאכים׃

¹⁰because of this the woman ought to have [a token of] authority upon the head, because of the messengers;

¹¹אבל אין האיש בלא אשה ואין האשה בלא איש באדון׃

¹¹but neither [is] a man apart from a woman, nor a woman apart from a man, in the Lord,

¹²כי כאשר האשה מן האיש כן גם האיש על ידי האשה וכל זאת מאלהים׃

¹²for as the woman [is] of the man, so also the man [is] through the woman, and the all things [are] of God.

¹³שפטו נא בנפשכם הנאוה לאשה להתפלל אל האלהים בגלוי ראש׃

¹³In your own selves judge ye; is it seemly for a woman uncovered to pray to God?

¹⁴או הלא גם הטבע בעצמו ילמד אתכם כי איש אשר יגדל פרע שער ראשו חרפה היא לו׃

¹⁴doth not even nature itself teach you, that if a man indeed have long hair, a dishonour it is to him?

¹⁵אבל האשה כי תגדל שערה פאר הוא לה כי נתן לה השער לצניף׃

¹⁵and a woman, if she have long hair, a glory it is to her, because the hair instead of a covering hath been given to her;

¹⁶ואם יחשב איש לערער עלינו אין לנו מנהג כזה ולא לקהלות האלהים׃

¹⁶and if any one doth think to be contentious, we have no such custom, neither the assemblies of God.

¹⁷והנה בצותי את זאת לא אוכל לשבח אתכם על אשר תקהלו יחד לא להועיל כי אם לרעה׃

¹⁷And this declaring, I give no praise, because not for the better, but for the worse ye come together;

¹⁸כי בראשונה שמעתי שיש מחלקות ביניכם כאשר תועדו בקהל ומקצתו אני מאמין׃

¹⁸for first, indeed, ye coming together in an assembly, I hear of divisions being among you, and partly I believe [it],

¹⁹כי אף צריכות כתות להיות ביניכם למען יודעו הנאמנים בכם׃

¹⁹for it behoveth sects also to be among you, that those approved may become manifest among you;

²⁰ועתה כאשר תקהלו יחד אין זה לאכל סעודת האדון׃

²⁰ye, then, coming together at the same place — it is not to eat the Lord`s supper;

²¹כי כל אחד מקדים לקחת סעודתו בעת האכילה וזה ירעב וזה ישתכר׃

²¹for each his own supper doth take before in the eating, and one is hungry, and another is drunk;

²²האין לכם בתים לאכל ולשתות בהם או התבוזו את קהל אלהים ותכלימו את אשר אין בידם מאומה מה אמר לכם העל זאת אשבח אתכם אינני משבח׃

²²why, have ye not houses to eat and to drink in? or the assembly of God do ye despise, and shame those not having? what may I say to you? shall I praise you in this? I do not praise!

²³כי כה קבלתי אנכי מן האדון את אשר גם מסרתי לכם כי האדון ישוע בלילה ההוא אשר נמסר בו לקח את הלחם׃

²³For I — I received from the Lord that which also I did deliver to you, that the Lord Jesus in the night in which he was delivered up, took bread,

²⁴ויברך ויבצע ויאמר קחו אכלו זה גופי הנבצע בעדכם עשו זאת לזכרוני׃

²⁴and having given thanks, he brake, and said, `Take ye, eat ye, this is my body, that for you is being broken; this do ye — to the remembrance of me.`

²⁵וכן גם את הכוס אחר הסעודה ויאמר הכוס הזאת היא הברית החדשה בדמי עשו זאת לזכרוני בכל עת שתשתו׃

²⁵In like manner also the cup after the supping, saying, `This cup is the new covenant in my blood; this do ye, as often as ye may drink [it] — to the remembrance of me;`

²⁶כי בכל עת שתאכלו את הלחם הזה ותשתו את הכוס הזאת הזכר תזכירו את מות אדנינו עד כי יבוא׃

²⁶for as often as ye may eat this bread, and this cup may drink, the death of the Lord ye do shew forth — till he may come;

²⁷לכן מי שיאכל מן הלחם הזה או ישתה מכוס האדון שלא כראוי יאשם לגוף אדנינו ולדמו׃

²⁷so that whoever may eat this bread or may drink the cup of the Lord unworthily, guilty he shall be of the body and blood of the Lord:

²⁸יבחן האיש את נפשו ואז יאכל מן הלחם וישתה מן הכוס׃

²⁸and let a man be proving himself, and so of the bread let him eat, and of the cup let him drink;

²⁹כי האכל והשתה שלא כראוי אכל ושתה דין לנפשו יען אשר לא הפלה את גוף האדון׃

²⁹for he who is eating and drinking unworthily, judgment to himself he doth eat and drink — not discerning the body of the Lord.

³⁰בעבור זאת יש בכם חולים וחלשים רבים והרבה ישנו המות׃

³⁰Because of this, among you many [are] weak and sickly, and sleep do many;

³¹כי אם נבחן את נפשנו לא נהיה נדונים׃

³¹for if ourselves we were discerning, we would not be being judged,

³²וכאשר נדון נוסר על יד האדון למען לא נחיב עם העולם׃

³²and being judged by the Lord, we are chastened, that with the world we may not be condemned;

³³על כן אחי בהקהלכם יחד לאכל תחכו איש אל רעהו׃

³³so then, my brethren, coming together to eat, for one another wait ye;

³⁴וכי ירעב איש יאכל בביתו פן תקהלו לאשמה ויתר הדברים אתקן בבאי׃

³⁴and if any one is hungry, at home let him eat, that to judgment ye may not come together; and the rest, whenever I may come, I shall arrange.