¹אנשים אחים ואבות שמעו נא את דברי התנצלותי אליכם׃

¹`Men, brethren, and fathers, hear my defence now unto you;` —

²ויהי כשמעם כי הוא מדבר אליהם בלשון עברית ויחשו עוד יותר׃

²and they having heard that in the Hebrew dialect he was speaking to them, gave the more silence, and he saith, —

³ויאמר איש יהודי אנכי נולד בטרסוס אשר בקיליקיא ומגדל בעיר הזאת לרגלי גמליאל ומלמד לפי דקדוקי תורת אבותינו ואהי מקנא לאלהים כמוכם כלכם היום׃

³`I, indeed, am a man, a Jew, having been born in Tarsus of Cilicia, and brought up in this city at the feet of Gamaliel, having been taught according to the exactitude of a law of the fathers, being zealous of God, as all ye are to-day.

⁴וארדף את הדרך הזאת עד מות ואהי אסר ומסגיר לכלא אנשים ונשים׃

⁴`And this way I persecuted unto death, binding and delivering up to prisons both men and women,

⁵כאשר גם יעיד עלי הכהן הגדול וכל בית הזקנים אשר מהם לקחתי מכתבים ואלך אל האחים לדמשק לאסר אף את הנמצאים שמה להביאם ירושלים למען יוסרו׃

⁵as also the chief priest doth testify to me, and all the eldership; from whom also having received letters unto the brethren, to Damascus, I was going on, to bring also those there bound to Jerusalem that they might be punished,

⁶ויהי אנכי הלך וקרב לדמשק כעת צהרים ופתאם נגה עלי מסביב אור גדול מן השמים׃

⁶and it came to pass, in my going on and coming nigh to Damascus, about noon, suddenly out of the heaven there shone a great light round about me,

⁷ואפל ארצה ואשמע קול מדבר אלי שאול שאול למה תרדפני׃

⁷I fell also to the ground, and I heard a voice saying to me, Saul, Saul, why me dost thou persecute?

⁸ואען ואמר מי אתה אדני ויאמר אלי אני ישוע הנצרי אשר אתה רדפו׃

⁸`And I answered, Who art thou, Lord? and he said unto me, I am Jesus the Nazarene whom thou dost persecute —

⁹והאנשים אשר אתי ראו את האור וייראו ואת קול המדבר אלי לא שמעו׃

⁹and they who are with me the light did see, and became afraid, and the voice they heard not of him who is speaking to me —

¹⁰ואמר מה אעשה אדני ויאמר אלי האדון קום לך אל דמשק ושם יאמר לך את כל אשר צוית לעשות׃

¹⁰and I said, What shall I do, Lord? and the Lord said unto me, Having risen, go on to Damascus, and there it shall be told thee concerning all things that have been appointed for thee to do.

¹¹ואני לא יכלתי לראות מפני זהר האור ההוא והאנשים אשר אתי הוליכוני ביד ואבא לדמשק׃

¹¹`And when I did not see from the glory of that light, being led by the hand by those who are with me, I came to Damascus,

¹²ואיש חסיד כפי התורה ושמו חנניה אשר קנה לו שם טוב בקרב כל היהודים הישבים שם׃

¹²and a certain one, Ananias, a pious man according to the law, being testified to by all the Jews dwelling [there],

¹³ויבא אלי ויעמד ויאמר אלי שאול אחי שוב ראה ובשעה ההיא נפקחו עיני וראיתיהו׃

¹³having come unto me and stood by [me], said to me, Saul, brother, look up; and I the same hour did look up to him;

¹⁴ויאמר אלהי אבותינו בחר בך לדעת את רצונו ולראות את הצדיק ולשמע קול מפיהו׃

¹⁴and he said, The God of our fathers did choose thee beforehand to know His will, and to see the Righteous One, and to hear a voice out of his mouth,

¹⁵כי היו תהיה לו לעד אל כל בני האדם על כל אשר ראית ושמעת׃

¹⁵because thou shalt be his witness unto all men of what thou hast seen and heard;

¹⁶ועתה למה תתמהמה קום והטבל והתרחץ מחטאתיך בקראך בשמו׃

¹⁶and now, why tarriest thou? having risen, baptize thyself, and wash away thy sins, calling upon the name of the Lord.

¹⁷ויהי בשובי אל ירושלים ואתפלל במקדש ותהי עלי יד יהוה׃

¹⁷`And it came to pass when I returned to Jerusalem, and while I was praying in the temple, I came into a trance,

¹⁸וארא אותו מדבר אלי חושה צא במהרה מירושלים כי לא יקבלו את עדותך עלי׃

¹⁸and I saw him saying to me, Haste and go forth in haste out of Jerusalem, because they will not receive thy testimony concerning me;

¹⁹ואמר הלא הם יודעים את אשר השלכתי אל הכלא והלקיתי בבתי הכנסיות את המאמינים בך׃

¹⁹and I said, Lord, they — they know that I was imprisoning and was scourging in every synagogue those believing on thee;

²⁰ובהשפך דם אסטפנוס עדך אף אני עמדתי שם חפץ בהרגתו ושומר את בגדי הרגיו׃

²⁰and when the blood of thy witness Stephen was being poured forth, I also was standing by and assenting to his death, and keeping the garments of those putting him to death;

²¹ויאמר אלי לך כי אני אל הגיום עד למרחוק אשלחך׃

²¹and he said unto me, Go, because to nations far off I will send thee.`

²²וישמעו אליו עד הדבר הזה וישאו את קולם ויאמרו הסירו איש כזה מעל האדמה כי איננו ראוי כי יחיה׃

²²And they were hearing him unto this word, and they lifted up their voice, saying, `Away from the earth with such an one; for it is not fit for him to live.`

²³ויהי בהיותם צעקים ומשליכים את בגדיהם מעליהם וזרקים עפר השמימה׃

²³And they crying out and casting up their garments, and throwing dust into the air,

²⁴ויצו שר האלף להוליכו אל המצד ויאמר לבדקו במלקות למען ידע מדוע המה ככה צעקים עליו׃

²⁴the chief captain commanded him to be brought into the castle, saying, `By scourges let him be examined;` that he might know for what cause they were crying so against him.

²⁵ויהי כאשר אסר להכותו ברצועות ויאמר אל שר המאה העמד עליו האף רשיון לכם להכות איש רומי בלא דין ומשפט׃

²⁵And as he was stretching him with the thongs, Paul said unto the centurion who was standing by, `A man, a Roman, uncondemned — is it lawful to you to scourge;`

²⁶וילך שר המאה כשמעו את הדבר הזה ויגד לשר האלף לאמר ראה מה תעשה כי האיש הזה רומי הוא׃

²⁶and the centurion having heard, having gone near to the chief captain, told, saying, `Take heed what thou art about to do, for this man is a Roman;`

²⁷ויבא שר האלף ויאמר אמר לי הרומי אתה ויאמר הן׃

²⁷and the chief captain having come near, said to him, `Tell me, art thou a Roman?` and he said, `Yes;`

²⁸ויען שר האלף אני בכסף רב קניתי לי משפט האזרחות הזאת ויאמר פולוס ואני אף נולדתי בה׃

²⁸and the chief captain answered, `I, with a great sum, did obtain this citizenship;` but Paul said, `But I have been even born [so].`

²⁹אז הרפו ממנו האנשים אשר באו לבדקו וגם שר האלף ירא בדעתו כי רומי הוא והוא אסר אותו׃

²⁹Immediately, therefore, they departed from him who are about to examine him, and the chief captain also was afraid, having learned that he is a Roman, and because he had bound him,

³⁰וממחרת בקש לדעת אל נכון על מה שטנים אותו היהודים ויתר מוסרותיו ויצו להביא את ראשי הכהנים ואת כל הסנהדרין ויורד את פולוס ויעמידהו בתוכם׃

³⁰and on the morrow, intending to know the certainty wherefore he is accused by the Jews, he did loose him from the bonds, and commanded the chief priests and all their sanhedrim to come, and having brought down Paul, he set [him] before them.