¹ויבט פולוס אל הסנהדרין ויאמר אנשים אחים בכל תמת לבבי התהלכתי לפני אלהים עד היום הזה׃

¹And Paul having earnestly beheld the sanhedrim, said, `Men, brethren, I in all good conscience have lived to God unto this day;`

²ויצו חנניה הכהן הגדול את העמדים עליו להכותו על פיו׃

²and the chief priest Ananias commanded those standing by him to smite him on the mouth,

³ויאמר אליו פולוס יככה אלהים הקיר המסיד האמנם ישב אתה לדין אתי כתורה ואתה מצוה להכותי שלא כתורה׃

³then Paul said unto him, `God is about to smite thee, thou whitewashed wall, and thou — thou dost sit judging me according to the law, and, violating law, dost order me to be smitten!`

⁴ויאמרו העמדים שם את הכהן הגדול לאלהים תחרף׃

⁴And those who stood by said, `The chief priest of God dost thou revile?`

⁵ויאמר פולוס אחי לא ידעתי אשר הוא הכהן הגדול כי כתוב נשיא בעמך לא תאר׃

⁵and Paul said, `I did not know, brethren, that he is chief priest: for it hath been written, Of the ruler of thy people thou shalt not speak evil;`

⁶ופולוס ידע כי מקצתם צדוקים ומקצתם פרושים ויצעק בתוך הסנהדרין אנשים אחים פרוש בן פרוש אנכי ועל תקות המתים ותחיתם אני נדין׃

⁶and Paul having known that the one part are Sadducees, and the other Pharisees, cried out in the sanhedrim, `Men, brethren, I am a Pharisee — son of a Pharisee — concerning hope and rising again of dead men I am judged.`

⁷ובדברו הדבר הזה היה ריב בין הצדוקים ובין הפרושים ויחלק ההמון׃

⁷And he having spoken this, there came a dissension of the Pharisees and of the Sadducees, and the crowd was divided,

⁸כי הצדוקים אמרים אין תחיה ואין מלאך ורוח והפרושים מודים בשניהם׃

⁸for Sadducees, indeed, say there is no rising again, nor messenger, nor spirit, but Pharisees confess both.

⁹ותהי המלה גדולה ויקומו הסופרים אשר מכת הפרושים ויתוכחו לאמר לא מצאנו דבר רע באיש הזה ואם רוח דבר אליו או מלאך אל נלחמה באלהים׃

⁹And there came a great cry, and the scribes of the Pharisees` part having arisen, were striving, saying, `No evil do we find in this man; and if a spirit spake to him, or a messenger, we may not fight against God;`

¹⁰והריב הולך וחזק ושר האלף דאג פן ישסעו את פולוס ויצו את אנשי הצבא לרדת ולחטף אתו מתוכם ולהכיאו אל המצד׃

¹⁰and a great dissension having come, the chief captain having been afraid lest Paul may be pulled to pieces by them, commanded the soldiery, having gone down, to take him by force out of the midst of them, and to bring [him] to the castle.

¹¹ובלילה ההוא נצב עליו האדון ויאמר חזק פולוס כי כאשר העידות לי בירושלים כן העד תעיד ברומי׃

¹¹And on the following night, the Lord having stood by him, said, `Take courage, Paul, for as thou didst fully testify the things concerning me at Jerusalem, so it behoveth thee also at Rome to testify.`

¹²ויהי לפנות הבקר ויתחברו היהודים ויאסרו אסר על נפשם לאמר כי לא יאכלו ולא ישתו עד אם יהרגו את פולוס׃

¹²And day having come, certain of the Jews having made a concourse, did anathematize themselves, saying neither to eat nor to drink till they may kill Paul;

¹³ומספר הבאים באלה הזאת היה יותר מארבעים׃

¹³and they were more than forty who made this conspiracy by oath,

¹⁴ויגשו לא ראשי הכהנים ואל הזקנים לאמר אסר אסרנו על נפשנו לבלתי טעם מאומה עד אם הרגנו את פולוס׃

¹⁴who having come near to the chief priests and to the elders said, `With an anathema we did anathematize ourselves — to taste nothing till we have killed Paul;

¹⁵ועתה הודיעו אתם והסנהדרין את שר האלף ויורידהו מחר אליכם כאלו תחפצו לדרש היטב את ענינו ואנחנו נכונים להמיתו בטרם יקרב אליכם׃

¹⁵now, therefore, ye, signify ye to the chief captain, with the sanhedrim, that to-morrow he may bring him down unto you, as being about to know more exactly the things concerning him; and we, before his coming nigh, are ready to put him to death.`

¹⁶וישמע בן אחות פולוס את ארבם וילך ויבא אל המצד ויגד לפולוס׃

¹⁶And the son of Paul`s sister having heard of the lying in wait, having gone and entered into the castle, told Paul,

¹⁷ויקרא פולוס לאחד משרי המאות ויאמר אליו הולך את הבחור הזה אל שר האלף כי דבר לו להודיעו׃

¹⁷and Paul having called near one of the centurions, said, `This young man lead unto the chief captain, for he hath something to tell him.`

¹⁸ויקחהו ויוליכהו אל שר האלף ויאמר פולוס האסיר קראני אליו ויבקש ממני להוליך אליך את הבחור הזה כי דבר לו להגיד לך׃

¹⁸He indeed, then, having taken him, brought him unto the chief captain, and saith, `The prisoner Paul, having called me near, asked [me] this young man to bring unto thee, having something to say to thee.`

¹⁹ויאחז שר האלף בידו ויסר עמו לבדו וישאלהו מה הוא זה אשר לך להודיעני׃

¹⁹And the chief captain having taken him by the hand, and having withdrawn by themselves, inquired, `What is that which thou hast to tell me?`

²⁰ויאמר כי נועצו היהודים יחדו לבקש ממך כי מחר תוריד את פולוס לפני הסנהדרין והמה כאלו חפצים לדעת היטב את ענינו׃

²⁰and he said — `The Jews agreed to request thee, that to-morrow to the sanhedrim thou mayest bring down Paul, as being about to enquire something more exactly concerning him;

²¹ואתה אל תשמע להם כי ארבים לו מהם יותר מארבעים איש אשר אסרו אסר על נפשם לבלתי אכל ושתות בטרם יהרגוהו והמה עתה עמדים ומחכים להבטחתך׃

²¹thou, therefore, mayest thou not yield to them, for there lie in wait for him of them more than forty men, who did anathematize themselves — not to eat nor to drink till they kill him, and now they are ready, waiting for the promise from thee.`

²²וישלח שר האלף את הבחור ויצוהו לבלתי אמר לאיש כי גלה לו את הדבר הזה׃

²²The chief captain, then, indeed, let the young man go, having charged [him] to tell no one, `that these things thou didst shew unto me;`

²³ויקרא לשני שרי מאות ויאמר החלצו מאתכם אנשי צבא מאתים ללכת לקסרין ופרשים שבעים ומשכי קשת מאתים מן השעה השלישית בלילה׃

²³and having called near a certain two of the centurions, he said, `Make ready soldiers two hundred, that they may go on unto Caesarea, and horsemen seventy, and spearmen two hundred, from the third hour of the night;

²⁴ובהמות יכינו להרכיב את פולוס למען הביאו שלם אל פיליכס ההגמון׃

²⁴beasts also provide, that, having set Paul on, they may bring him safe unto Felix the governor;`

²⁵ויכתב אגרת וזה תכן דבריה׃

²⁵he having written a letter after this description:

²⁶קלודיוס לוסיאס אל פיליכס ההגמון האדיר שלום׃

²⁶`Claudius Lysias, to the most noble governor Felix, hail:

²⁷את האיש הזה תפשו היהודים ויבקשו המיתו ואבא עם אנשי הצבא ואפלטהו מתוכם בשמעי כי רומי הוא׃

²⁷This man having been taken by the Jews, and being about to be killed by them — having come with the soldiery, I rescued him, having learned that he is a Roman;

²⁸ובאשר חפצתי לדעת על מה שמנו אתו הורדתיו אל הסנהדרין שלהם׃

²⁸and, intending to know the cause for which they were accusing him, I brought him down to their sanhedrim,

²⁹ואמצא כי שטנו אתו על דברי שאלות דתם ולא על דבר אשר יהיה עליו חיב מיתה או מוסרות׃

²⁹whom I found accused concerning questions of their law, and having no accusation worthy of death or bonds;

³⁰ועתה הנה הגד לי שהיהודים מתנכלים באיש הזה ואשלחהו אליך מיד וגם את שטניו צויתי לבוא ולהגיש שטנתם לפניך ואתה שלום׃

³⁰and a plot having been intimated to me against this man — about to be of the Jews — at once I sent unto thee, having given command also to the accusers to say the things against him before thee; be strong.`

³¹ויקחו אנשי הצבא את פולוס כאשר צוו ויביאהו לילה אל אנטפטריס׃

³¹Then, indeed, the soldiers according to that directed them, having taken up Paul, brought him through the night to Antipatris,

³²וממחרת הניחו את הפרשים ללכת אתו וישובו למצד׃

³²and on the morrow, having suffered the horsemen to go on with him, they returned to the castle;

³³והמה באו אל קסרין ויתנו את האגרת בידי ההגמון ויעמידו לפניו גם את פולוס׃

³³those having entered into Caesarea, and delivered the letter to the governor, did present also Paul to him.

³⁴ויהי כקרא ההגמון את האגרת וישאל מאי זה מדינה הוא ויהי כשמעו כי הוא מקיליקיא ויאמר׃

³⁴And the governor having read [it], and inquired of what province he is, and understood that [he is] from Cilicia;

³⁵אשמע את דבריך בבוא גם שטניך הנה ויצו לשמרו בבית המשפט אשר להורדוס׃

³⁵`I will hear thee — said he — when thine accusers also may have come;` he also commanded him to be kept in the praetorium of Herod.