¹לכן גם אנחנו אשר ענן עדים רב כזה סבב אתנו נשליכה ממנו כל טרח והחטא המקיף עלינו ונרוצה בתוחלת את המרוצה הערוכה לפנינו׃

¹Therefore, we also having so great a cloud of witnesses set around us, every weight having put off, and the closely besetting sin, through endurance may we run the contest that is set before us,

²ונביטה אל ישוע ראש האמונה ומשלימה אשר בעד השמחה השמורה לו סבל את הצלב ויבז החרפה וישב לימין כסא האלהים׃

²looking to the author and perfecter of faith — Jesus, who, over-against the joy set before him — did endure a cross, shame having despised, on the right hand also of the throne of God did sit down;

³התבוננו אליו אשר נשא כלמת חטאים גדולה כזאת למען לא תיעפו ולא תיגעו בנפשותיכם׃

³for consider again him who endured such gainsaying from the sinners to himself, that ye may not be wearied in your souls — being faint.

⁴עדין לא עמדתם עד לדם במלחמתכם עם החטא׃

⁴Not yet unto blood did ye resist — with the sin striving;

⁵ותשכחו דבר הנחומים המדבר אליכם כמו אל בנים לאמר מוסר יהוה בני אל תמאס ואל תקץ בתוכחתו׃

⁵and ye have forgotten the exhortation that doth speak fully with you as with sons, `My son, be not despising chastening of the Lord, nor be faint, being reproved by Him,

⁶כי את אשר יאהב יהוה יוכיח יכאב את בן ירצה׃

⁶for whom the Lord doth love He doth chasten, and He scourgeth every son whom He receiveth;`

⁷אם סבלים אתם מוסר דעו כי כאב עם בניו כן מתנהג אלהים עמכם כי איה הבן אשר אביו לא ייסרנו׃

⁷if chastening ye endure, as to sons God beareth Himself to you, for who is a son whom a father doth not chasten?

⁸אך אם תהיו באין מוסר אשר היה מנת כלם אז ממזרים אתם ולא בנים׃

⁸and if ye are apart from chastening, of which all have become partakers, then bastards are ye, and not sons.

⁹ועוד אם אבות בשרנו היו מיסרים אתנו ונירא מהם אף כי נכנע לפני אבי הרוחות ונחיה׃

⁹Then, indeed, fathers of our flesh we have had, chastising [us], and we were reverencing [them]; shall we not much rather be subject to the Father of the spirits, and live?

¹⁰כי המה יסרונו כטוב בעיניהם לימים מעטים אבל זה להועיל למען יהיה לנו חלק בקדשתו׃

¹⁰for they, indeed, for a few days, according to what seemed good to them, were chastening, but He for profit, to be partakers of His separation;

¹¹וכל מוסר בעת עברו עלינו איננו שמחה בעינינו כי אם יגון אולם באחריתו יתן פרי שלום לצדקה למלמדים בו׃

¹¹and all chastening for the present, indeed, doth not seem to be of joy, but of sorrow, yet afterward the peaceable fruit of righteousness to those exercised through it — it doth yield.

¹²על כן חזקו ידים רפות וברכים כשלות׃

¹²Wherefore, the hanging-down hands and the loosened knees set ye up;

¹³ומעגל רגליכם פלסו למען לא תטה הצלעה מן הדרך כי אם תרפא׃

¹³and straight paths make for your feet, that that which is lame may not be turned aside, but rather be healed;

¹⁴רדפו את השלום עם כל אדם ואת הקדשה אשר בלעדיה לא יראה איש את האדון׃

¹⁴peace pursue with all, and the separation, apart from which no one shall see the Lord,

¹⁵והזהרו פן יש בכם איש מתאחר מחסד אלהים פן יוגיעכם שרש פרה לענה ויטמאו בו רבים׃

¹⁵looking diligently over lest any one be failing of the grace of God, lest any root of bitterness springing up may give trouble, and through this many may be defiled;

¹⁶פן ימצא בכם זנה או חלל כעשו אשר בנזיד אחד מכר את בכורתו׃

¹⁶lest any one be a fornicator, or a profane person, as Esau, who in exchange for one morsel of food did sell his birthright,

¹⁷הלא ידעתם כי גם נמאס אחרי כן כאשר רצה לרשת את הברכה כי לא מצא מקום לתשובה אף בקש אותה בדמעות׃

¹⁷for ye know that also afterwards, wishing to inherit the blessing, he was disapproved of, for a place of reformation he found not, though with tears having sought it.

¹⁸כי לא באתם אל הר נמשש ובער באש ולא אל ענן וערפל וסערה׃

¹⁸For ye came not near to the mount touched and scorched with fire, and to blackness, and darkness, and tempest,

¹⁹ולא לקול שופר ולקול הדברים אשר שמעיו בקשו שלא יוסיף לדבר עמהם עוד׃

¹⁹and a sound of a trumpet, and a voice of sayings, which those having heard did entreat that a word might not be added to them,

²⁰כי לא יכלו לשאת את אשר צוו ואם בהמה תגע בהר סקל תקסל או ירה תירה בחצים׃

²⁰for they were not bearing that which is commanded, `And if a beast may touch the mountain, it shall be stoned, or with an arrow shot through,`

²¹והמראה היה נורא עד מאד ויאמר משה יגרתי וחרדתי׃

²¹and, (so terrible was the sight,) Moses said, `I am fearful exceedingly, and trembling.`

²²כי אם באתם אל הר ציון ואל עיר אלהים חיים אל ירושלים שבשמים׃

²²But, ye came to Mount Zion, and to a city of the living God, to the heavenly Jerusalem, and to myriads of messengers,

²³ואל עצרת רבבות המלאכים ועדת הבכורים הכתובים בשמים ואל אלהים שפט הכל ואל רוחות הצדיקים הנשלמים׃

²³to the company and assembly of the first-born in heaven enrolled, and to God the judge of all, and to spirits of righteous men made perfect,

²⁴ואל ישוע סרסר הברית החדשה ואל דם ההזאה המיטיב דבר מדם הבל׃

²⁴and to a mediator of a new covenant — Jesus, and to blood of sprinkling, speaking better things than that of Abel!

²⁵לכן ראו פן תמאנו לשמע אל המדבר כי הן לא נמלטו המאנים לשמע אל המדבר עמהם בארץ אף אנחנו אם נמאן לשמע בקול המדבר מן השמים׃

²⁵See, may ye not refuse him who is speaking, for if those did not escape who refused him who upon earth was divinely speaking — much less we who do turn away from him who [speaketh] from heaven,

²⁶אשר קולו הרעיש אז את הארץ ועתה זה הבטיח לאמר עוד אחת ואני מרעיש לא לבד את הארץ כי גם את השמים׃

²⁶whose voice the earth shook then, and now hath he promised, saying, `Yet once — I shake not only the earth, but also the heaven;`

²⁷וזו עוד אחת שאמר משמיע חליפת הנרעשים אשר הם עשוים למען יעמד אשר איננו נרעש׃

²⁷and this — `Yet once` — doth make evident the removal of the things shaken, as of things having been made, that the things not shaken may remain;

²⁸לכן אנחנו המקבלים מלכות אשר לא תמוט נבאה נא בתודה ונעבד בה את האלהים לרצון לו בצניעות וביראה׃

²⁸wherefore, a kingdom that cannot be shaken receiving, may we have grace, through which we may serve God well-pleasingly, with reverence and religious fear;

²⁹כי אלהינו אש אכלה הוא׃

²⁹for also our God [is] a consuming fire.