¹חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלם בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה׃

¹The Visions of Isaiah son of Amoz, that he hath seen concerning Judah and Jerusalem, in the days of Uzziah, Jotham, Ahaz, Hezekiah, kings of Judah.

²שמעו שמים והאזיני ארץ כי יהוה דבר בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי׃

²Hear, O heavens, and give ear, O earth, For Jehovah hath spoken: Sons I have nourished and brought up, And they — they transgressed against Me.

³ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן׃

³An ox hath known its owner, And an ass the crib of its master, Israel hath not known, My people hath not understood.

⁴הוי גוי חטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את יהוה נאצו את קדוש ישראל נזרו אחור׃

⁴Ah, sinning nation, a people heavy [with] iniquity, A seed of evil doers, sons — corrupters! They have forsaken Jehovah, They have despised the Holy One of Israel, They have gone away backward.

⁵על מה תכו עוד תוסיפו סרה כל ראש לחלי וכל לבב דוי׃

⁵Wherefore are ye stricken any more? Ye do add apostacy! Every head is become diseased, and every heart [is] sick.

⁶מכף רגל ועד ראש אין בו מתם פצע וחבורה ומכה טריה לא זרו ולא חבשו ולא רככה בשמן׃

⁶From the sole of the foot — unto the head, There is no soundness in it, Wound, and bruise, and fresh smiting! They have not been closed nor bound, Nor have they softened with ointment.

⁷ארצכם שממה עריכם שרפות אש אדמתכם לנגדכם זרים אכלים אתה ושממה כמהפכת זרים׃

⁷Your land [is] a desolation, your cities burnt with fire, Your ground, before you strangers are consuming it, And a desolation as overthrown by strangers!

⁸ונותרה בת ציון כסכה בכרם כמלונה במקשה כעיר נצורה׃

⁸And left hath been the daughter of Zion, As a booth in a vineyard, As a lodge in a place of cucumbers — as a city besieged.

⁹לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו׃

⁹Unless Jehovah of Hosts had left to us a remnant, Shortly — as Sodom we had been, To Gomorrah we had been like!

¹⁰שמעו דבר יהוה קציני סדם האזינו תורת אלהינו עם עמרה׃

¹⁰Hear the word of Jehovah, ye rulers of Sodom, Give ear to the law of our God, ye people of Gomorrah,

¹¹למה לי רב זבחיכם יאמר יהוה שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי׃

¹¹`Why to Me the abundance of your sacrifices? saith Jehovah, I have been satiated [with] burnt-offerings of rams, And fat of fatlings; And blood of bullocks, and lambs, And he-goats I have not desired.

¹²כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חצרי׃

¹²When ye come in to appear before Me, Who hath required this of your hand, To trample My courts?

¹³לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטרת תועבה היא לי חדש ושבת קרא מקרא לא אוכל און ועצרה׃

¹³Add not to bring in a vain present, Incense — an abomination it [is] to Me, New moon, and sabbath, calling of convocation! Rendure not iniquity — and a restraint!

¹⁴חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטרח נלאיתי נשא׃

¹⁴Your new moons and your set seasons hath My soul hated, They have been upon me for a burden, I have been weary of bearing.

¹⁵ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שמע ידיכם דמים מלאו׃

¹⁵And in your spreading forth your hands, I hide mine eyes from you, Also when ye increase prayer, I do not hear, Your hands of blood have been full.

¹⁶רחצו הזכו הסירו רע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע׃

¹⁶Wash ye, make ye pure, Turn aside the evil of your doings, from before Mine eyes, Cease to do evil, learn to do good.

¹⁷למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה׃

¹⁷Seek judgment, make happy the oppressed, Judge the fatherless, strive [for] the widow.

¹⁸לכו נא ונוכחה יאמר יהוה אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו׃

¹⁸Come, I pray you, and we reason, saith Jehovah, If your sins are as scarlet, as snow they shall be white, If they are red as crimson, as wool they shall be!

¹⁹אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו׃

¹⁹If ye are willing, and have hearkened, The good of the land ye consume,

²⁰ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי פי יהוה דבר׃

²⁰And if ye refuse, and have rebelled, [By] the sword ye are consumed, For the mouth of Jehovah hath spoken.

²¹איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים׃

²¹How hath a faithful city become a harlot? I have filled it [with] judgment, Righteousness lodgeth in it — now murderers.

²²כספך היה לסיגים סבאך מהול במים׃

²²Thy silver hath become dross, Thy drink polluted with water.

²³שריך סוררים וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמנים יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם׃

²³Thy princes [are] apostates, and companions of thieves, Every one loving a bribe, and pursuing rewards, The fatherless they judge not, And the plea of the widow cometh not to them.

²⁴לכן נאם האדון יהוה צבאות אביר ישראל הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי׃

²⁴Therefore — the affirmation of the Lord — Jehovah of Hosts, the Mighty One of Israel: Ah, I am eased of Mine adversaries, And I am avenged of Mine enemies,

²⁵ואשיבה ידי עליך ואצרף כבר סיגיך ואסירה כל בדיליך׃

²⁵And I turn back My hand upon thee, And I refine as purity thy dross, And I turn aside all thy tin,

²⁶ואשיבה שפטיך כבראשנה ויעציך כבתחלה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה׃

²⁶And I give back thy judges as at the first, And thy counsellors as in the beginning, After this thou art called, `A city of righteousness — a faithful city.`

²⁷ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה׃

²⁷Zion in judgment is redeemed, And her captivity in righteousness.

²⁸ושבר פשעים וחטאים יחדו ועזבי יהוה יכלו׃

²⁸And the destruction of transgressors and sinners [is] together, And those forsaking Jehovah are consumed.

²⁹כי יבשו מאילים אשר חמדתם ותחפרו מהגנות אשר בחרתם׃

²⁹For [men] are ashamed because of the oaks That ye have desired, And ye are confounded because of the gardens That ye have chosen.

³⁰כי תהיו כאלה נבלת עלה וכגנה אשר מים אין לה׃

³⁰For ye are as an oak whose leaf is fading, And as a garden that hath no water.

³¹והיה החסן לנערת ופעלו לניצוץ ובערו שניהם יחדו ואין מכבה׃

³¹And the strong hath been for tow, And his work for a spark, And burned have both of them together, And there is none quenching!