¹הידעת עת לדת יעלי סלע חלל אילות תשמר׃

¹Knowest thou the time when the wild goats of the rock bring forth? [Or] canst thou mark when the hinds do calve?

²תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה׃

²Canst thou number the months that they fulfil? Or knowest thou the time when they bring forth?

³תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה׃

³They bow themselves, they bring forth their young, They cast out their pains.

⁴יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא שבו למו׃

⁴Their young ones become strong, they grow up in the open field; They go forth, and return not again.

⁵מי שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח׃

⁵Who hath sent out the wild ass free? Or who hath loosed the bonds of the swift ass,

⁶אשר שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה׃

⁶Whose home I have made the wilderness, And the salt land his dwelling-place?

⁷ישחק להמון קריה תשאות נוגש לא ישמע׃

⁷He scorneth the tumult of the city, Neither heareth he the shoutings of the driver.

⁸יתור הרים מרעהו ואחר כל ירוק ידרוש׃

⁸The range of the mountains is his pasture, And he searcheth after every green thing.

⁹היאבה רים עבדך אם ילין על אבוסך׃

⁹Will the wild-ox be content to serve thee? Or will he abide by thy crib?

¹⁰התקשר רים בתלם עבתו אם ישדד עמקים אחריך׃

¹⁰Canst thou bind the wild-ox with his band in the furrow? Or will he harrow the valleys after thee?

¹¹התבטח בו כי רב כחו ותעזב אליו יגיעך׃

¹¹Wilt thou trust him, because his strength is great? Or wilt thou leave to him thy labor?

¹²התאמין בו כי ישוב זרעך וגרנך יאסף׃

¹²Wilt thou confide in him, that he will bring home thy seed, And gather [the grain] of thy threshing-floor?

¹³כנף רננים נעלסה אם אברה חסידה ונצה׃

¹³The wings of the ostrich wave proudly; [But] are they the pinions and plumage of love?

¹⁴כי תעזב לארץ בציה ועל עפר תחמם׃

¹⁴For she leaveth her eggs on the earth, And warmeth them in the dust,

¹⁵ותשכח כי רגל תזורה וחית השדה תדושה׃

¹⁵And forgetteth that the foot may crush them, Or that the wild beast may trample them.

¹⁶הקשיח בניה ללא לה לריק יגיעה בלי פחד׃

¹⁶She dealeth hardly with her young ones, as if they were not hers: Though her labor be in vain, [she is] without fear;

¹⁷כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה׃

¹⁷Because God hath deprived her of wisdom, Neither hath he imparted to her understanding.

¹⁸כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו׃

¹⁸What time she lifteth up herself on high, She scorneth the horse and his rider.

¹⁹התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה׃

¹⁹Hast thou given the horse [his] might? Hast thou clothed his neck with the quivering mane?

²⁰התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה׃

²⁰Hast thou made him to leap as a locust? The glory of his snorting is terrible.

²¹יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת נשק׃

²¹He paweth in the valley, and rejoiceth in his strength: He goeth out to meet the armed men.

²²ישחק לפחד ולא יחת ולא ישוב מפני חרב׃

²²He mocketh at fear, and is not dismayed; Neither turneth he back from the sword.

²³עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון׃

²³The quiver rattleth against him, The flashing spear and the javelin.

²⁴ברעש ורגז יגמא ארץ ולא יאמין כי קול שופר׃

²⁴He swalloweth the ground with fierceness and rage; Neither believeth he that it is the voice of the trumpet.

²⁵בדי שפר יאמר האח ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה׃

²⁵As oft as the trumpet [soundeth] he saith, Aha! And he smelleth the battle afar off, The thunder of the captains, and the shouting.

²⁶המבינתך יאבר נץ יפרש כנפו לתימן׃

²⁶Is it by thy wisdom that the hawk soareth, (And) stretcheth her wings toward the south?

²⁷אם על פיך יגביה נשר וכי ירים קנו׃

²⁷Is it at thy command that the eagle mounteth up, And maketh her nest on high?

²⁸סלע ישכן ויתלנן על שן סלע ומצודה׃

²⁸On the cliff she dwelleth, and maketh her home, Upon the point of the cliff, and the stronghold.

²⁹משם חפר אכל למרחוק עיניו יביטו׃

²⁹From thence she spieth out the prey; Her eyes behold it afar off.

³⁰ואפרחו יעלעו דם ובאשר חללים שם הוא׃

³⁰Her young ones also suck up blood: And where the slain are, there is she.