¹ויען איוב ויאמר׃

¹Then Job answered and said,

²לו שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד׃

²Oh that my vexation were but weighed, And all my calamity laid in the balances!

³כי עתה מחול ימים יכבד על כן דברי לעו׃

³For now it would be heavier than the sand of the seas: Therefore have my words been rash.

⁴כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני׃

⁴For the arrows of the Almighty are within me, The poison whereof my spirit drinketh up: The terrors of God do set themselves in array against me.

⁵הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בלילו׃

⁵Doth the wild ass bray when he hath grass? Or loweth the ox over his fodder?

⁶היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות׃

⁶Can that which hath no savor be eaten without salt? Or is there any taste in the white of an egg?

⁷מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי׃

⁷My soul refuseth to touch [them]; They are as loathsome food to me.

⁸מי יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה׃

⁸Oh that I might have my request; And that God would grant [me] the thing that I long for!

⁹ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני׃

⁹Even that it would please God to crush me; That he would let loose his hand, and cut me off!

¹⁰ותהי עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי לא כחדתי אמרי קדוש׃

¹⁰And be it still my consolation, Yea, let me exult in pain that spareth not, That I have not denied the words of the Holy One.

¹¹מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי׃

¹¹What is my strength, that I should wait? And what is mine end, that I should be patient?

¹²אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש׃

¹²Is my strength the strength of stones? Or is my flesh of brass?

¹³האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני׃

¹³Is it not that I have no help in me, And that wisdom is driven quite from me?

¹⁴למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב׃

¹⁴To him that is ready to faint kindness [should be showed] from his friend; Even to him that forsaketh the fear of the Almighty.

¹⁵אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו׃

¹⁵My brethren have dealt deceitfully as a brook, As the channel of brooks that pass away;

¹⁶הקדרים מני קרח עלימו יתעלם שלג׃

¹⁶Which are black by reason of the ice, [And] wherein the snow hideth itself:

¹⁷בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם׃

¹⁷What time they wax warm, they vanish; When it is hot, they are consumed out of their place.

¹⁸ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו׃

¹⁸The caravans [that travel] by the way of them turn aside; They go up into the waste, and perish.

¹⁹הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו למו׃

¹⁹The caravans of Tema looked, The companies of Sheba waited for them.

²⁰בשו כי בטח באו עדיה ויחפרו׃

²⁰They were put to shame because they had hoped; They came thither, and were confounded.

²¹כי עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו׃

²¹For now ye are nothing; Ye see a terror, and are afraid.

²²הכי אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי׃

²²Did I say, Give unto me? Or, Offer a present for me of your substance?

²³ומלטוני מיד צר ומיד עריצים תפדוני׃

²³Or, Deliver me from the adversary's hand? Or, Redeem me from the hand of the oppressors?

²⁴הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי׃

²⁴Teach me, and I will hold my peace; And cause me to understand wherein I have erred.

²⁵מה נמרצו אמרי ישר ומה יוכיח הוכח מכם׃

²⁵How forcible are words of uprightness! But your reproof, what doth it reprove?

²⁶הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש׃

²⁶Do ye think to reprove words, Seeing that the speeches of one that is desperate are as wind?

²⁷אף על יתום תפילו ותכרו על ריעכם׃

²⁷Yea, ye would cast [lots] upon the fatherless, And make merchandise of your friend.

²⁸ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב׃

²⁸Now therefore be pleased to look upon me; For surely I shall not lie to your face.

²⁹שבו נא אל תהי עולה ושבי עוד צדקי בה׃

²⁹Return, I pray you, let there be no injustice; Yea, return again, my cause is righteous.

³⁰היש בלשוני עולה אם חכי לא יבין הוות׃

³⁰Is there injustice on my tongue? Cannot my taste discern mischievous things?