¹ויהי איש חולה לעזר שמו מבית היני כפר מרים ומרתא אחותה׃

¹Now a certain man was sick, Lazarus of Bethany, of the village of Mary and her sister Martha.

²היא מרים אשר משחה את האדון בשמן המר ותנגב את רגליו בשערותיה ועתה לעזר אחיה חלה׃

²And it was that Mary who anointed the Lord with ointment, and wiped his feet with her hair, whose brother Lazarus was sick.

³ותשלחנה אחיותיו אליו לאמר אדני הנה זה אשר אהבת חלה הוא׃

³The sisters therefore sent unto him, saying, Lord, behold, he whom thou lovest is sick.

⁴וישמע ישוע ויאמר זאת המחלה איננה למות כי אם לכבוד האלהים למען יכבד בה בן האלהים׃

⁴But when Jesus heard it, he said, This sickness is not unto death, but for the glory of God, that the Son of God may be glorified thereby.

⁵וישוע אהב את מרתא ואת אחותה ואת לעזר׃

⁵Now Jesus loved Martha, and her sister, and Lazarus.

⁶ויהי כשמעו כי חלה ויתמהמה וישב יומים במקום אשר הוא שם׃

⁶When therefore he heard that he was sick, he abode at that time two days in the place where he was.

⁷מאחרי כן אמר לתלמידיו לכו ונשובה לארץ יהודה׃

⁷Then after this he saith to the disciples, Let us go into Judaea again.

⁸ויאמרו אליו תלמידיו רבי עתה זה בקשו היהודים לסקלך ואתה תשוב שמה׃

⁸The disciples say unto him, Rabbi, the Jews were but now seeking to stone thee; and goest thou thither again?

⁹ויען ישוע הלא שתים עשרה שעות ליום איש כי ילך ביום לא יכשל כי יראה אור העולם הזה׃

⁹Jesus answered, Are there not twelve hours in the day? If a man walk in the day, he stumbleth not, because he seeth the light of this world.

¹⁰אבל ההלך בלילה יכשל כי האור אין בו׃

¹⁰But if a man walk in the night, he stumbleth, because the light is not in him.

¹¹כזאת דבר ואחרי כן אמר אליהם לעזר ידידנו ישן הוא ואנכי הלך למען אעירנו׃

¹¹These things spake he: and after this he saith unto them, Our friend Lazarus is fallen asleep; but I go, that I may awake him out of sleep.

¹²ויאמרו תלמידיו אדני אם ישן הוא יושע׃

¹²The disciples therefore said unto him, Lord, if he is fallen asleep, he will recover.

¹³וישוע דבר על מותו והמה חשבו כי על מנוחת השנה דבר׃

¹³Now Jesus had spoken of his death: but they thought that he spake of taking rest in sleep.

¹⁴אז גלה ישוע את אזנם ויאמר אליהם לעזר מת׃

¹⁴Then Jesus therefore said unto them plainly, Lazarus is dead.

¹⁵ושמח אני בגללכם כי לא הייתי שם למען תאמינו ועתה נסעה ונלכה אליו׃

¹⁵And I am glad for your sakes that I was not there, to the intent ye may believe; nevertheless let us go unto him.

¹⁶ויאמר תומא הנקרא דידומוס אל התלמידים חבריו נלכה גם אנחנו למען נמות עמו׃

¹⁶Thomas therefore, who is called Didymus, said unto his fellow-disciples, Let us also go, that we may die with him.

¹⁷ויבא ישוע וימצאהו זה ארבעה ימים שכב בקבר׃

¹⁷So when Jesus came, he found that he had been in the tomb four days already.

¹⁸ובית היני היה קרוב לירושלים כדרך חמש עשרה ריס׃

¹⁸Now Bethany was nigh unto Jerusalem, about fifteen furlongs off;

¹⁹ורבים מן היהודים באו בית מרתא ומרים לנחם אתהן על אחיהן׃

¹⁹and many of the Jews had come to Martha and Mary, to console them concerning their brother.

²⁰ויהי כשמע מרתא כי ישוע בא ותצא לקרתו ומרים יושבת בבית׃

²⁰Martha therefore, when she heard that Jesus was coming, went and met him: but Mary still sat in the house.

²¹ותאמר מרתא אל ישוע אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃

²¹Martha therefore said unto Jesus, Lord, if thou hadst been here, my brother had not died.

²²וגם עתה ידעתי כי כל אשר תשאל מאת אלהים יתן לך אלהים׃

²²And even now I know that, whatsoever thou shalt ask of God, God will give thee.

²³ויאמר אליה ישוע קום יקום אחיך׃

²³Jesus saith unto her, Thy brother shall rise again.

²⁴ותאמר אליו מרתא ידעתי כי יקום בתקומה ביום האחרון׃

²⁴Martha saith unto him, I know that he shall rise again in the resurrection at the last day.

²⁵ויאמר אליה ישוע אנכי התקומה והחיים המאמין בי יחיה גם כי ימות׃

²⁵Jesus said unto her, I am the resurrection, and the life: he that believeth on me, though he die, yet shall he live;

²⁶וכל החי אשר יאמין בי לא ימות לעולם התאמיני זאת׃

²⁶and whosoever liveth and believeth on me shall never die. Believest thou this?

²⁷ותאמר אליו כן אדני האמנתי כי אתה המשיח בן האלהים הבא לעולם׃

²⁷She saith unto him, Yea, Lord: I have believed that thou art the Christ, the Son of God, [even] he that cometh into the world.

²⁸ויהי אחר דברה זאת ותלך ותקרא למרים אחותה בסתר לאמר הנה המורה פה וקרא לך׃

²⁸And when she had said this, she went away, and called Mary her sister secretly, saying, The Teacher is her, and calleth thee.

²⁹היא שמעה ותמהר לקום ותבא אליו׃

²⁹And she, when she heard it, arose quickly, and went unto him.

³⁰וישוע טרם יבא אל הכפר כי עודנו עמד במקום אשר פגשתו שם מרתא׃

³⁰(Now Jesus was not yet come into the village, but was still in the place where Martha met him.)

³¹והיהודים אשר באו אל ביתה לנחמה כראותם את מרים כי קמה פתאם ותצא הלכו אחריה באמרם כי הלכה לה אל הקבר לבכות שמה׃

³¹The Jews then who were with her in the house, and were consoling her, when they saw Mary, that she rose up quickly and went out, followed her, supposing that she was going unto the tomb to weep there.

³²ותבא מרים אל המקום אשר ישוע עמד שם ותרא אתו ותפל לרגליו ותאמר לו אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃

³²Mary therefore, when she came where Jesus was, and saw him, fell down at his feet, saying unto him, Lord, if thou hadst been here, my brother had not died.

³³ויהי כראות ישוע אתה בכיה וגם היהודים אשר באו אתה בכים ותזעם רוחו ויהי מרעיד׃

³³When Jesus therefore saw her weeping, and the Jews [also] weeping who came with her, he groaned in the spirit, and was troubled,

³⁴ויאמר איפה שמתם אתו ויאמרו אליו אדני בא וראה׃

³⁴and said, Where have ye laid him? They say unto him, Lord, come and see.

³⁵ויבך ישוע׃

³⁵Jesus wept.

³⁶ויאמרו היהודים הנה מה גדלה אהבתו אתו׃

³⁶The Jews therefore said, Behold how he loved him!

³⁷ומקצתם אמרו הפקח עיני העור הלא יכל לעשות שגם זה לא ימות׃

³⁷But some of them said, Could not this man, who opened the eyes of him that was blind, have caused that this man also should not die?

³⁸ויוסף עוד ישוע להזעם ברוחו ויבא אל הקבר והוא מערה ואבן על מבואה׃

³⁸Jesus therefore again groaning in himself cometh to the tomb. Now it was a cave, and a stone lay against it.

³⁹ויאמר ישוע שאו את האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי ארבעה ימים לו׃

³⁹Jesus saith, Take ye away the stone. Martha, the sister of him that was dead, saith unto him, Lord, by this time the body decayeth; for he hath been [dead] four days.

⁴⁰ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם תאמיני תחזי את כבוד האלהים׃

⁴⁰Jesus saith unto her, Said I not unto thee, that, if thou believedst, thou shouldest see the glory of God?

⁴¹וישאו את האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני׃

⁴¹So they took away the stone. And Jesus lifted up his eyes, and said, Father, I thank thee that thou heardest me.

⁴²ואני ידעתי כי בכל עת תענני אולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני׃

⁴²And I knew that thou hearest me always: but because of the multitude that standeth around I said it, that they may believe that thou didst send me.

⁴³ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא׃

⁴³And when he had thus spoken, he cried with a loud voice, Lazarus, come forth.

⁴⁴ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופיו לוטים בסודר ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו׃

⁴⁴He that was dead came forth, bound hand and foot with grave-clothes; and his face was bound about with a napkin. Jesus saith unto them, Loose him, and let him go.

⁴⁵ורבים מן היהודים אשר באו אל מרים בראותם את אשר עשה ישוע האמינו בו׃

⁴⁵Many therefore of the Jews, who came to Mary and beheld that which he did, believed on him.

⁴⁶ומקצתם הלכו אל הפרושים ויגידו להם את אשר עשה ישוע׃

⁴⁶But some of them went away to the Pharisees, and told them the things which Jesus had done.

⁴⁷אז יקהילו הכהנים הגדולים והפרושים את הסנהדרין ויאמרו מה נעשה כי האיש הלזה עשה אתות הרבה׃

⁴⁷The chief priests therefore and the Pharisees gathered a council, and said, What do we? for this man doeth many signs.

⁴⁸אם נניח לו לעשות כלם יאמינו בו ובאו הרומיים ולקחו גם את אדמתנו וגם את עמנו׃

⁴⁸If we let him thus alone, all men will believe on him: and the Romans will come and take away both our place and our nation.

⁴⁹ואחד מהם קיפא שמו והוא כהן גדול בשנה ההיא אמר אליהם הן לא תדעו מאומה׃

⁴⁹But a certain one of them, Caiaphas, being high priest that year, said unto them, Ye know nothing at all,

⁵⁰אף לא תתבוננו כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבד העם כלו׃

⁵⁰nor do ye take account that it is expedient for you that one man should die for the people, and that the whole nation perish not.

⁵¹וזאת לא דבר מלבו כי אם בהיותו כהן גדול בשנה ההיא נבא כי ישוע ימות בעד העם׃

⁵¹Now this he said not of himself: but, being high priest that year, he prophesied that Jesus should die for the nation;

⁵²ולא בעד העם לבד כי אם לקבץ גם את בני אלהים המפזרים והיו לאחדים׃

⁵²and not for the nation only, but that he might also gather together into one the children of God that are scattered abroad.

⁵³ויועצו יחדו להמיתו מהיום ההוא והלאה׃

⁵³So from that day forth they took counsel that they might put him to death.

⁵⁴על כן לא התהלך ישוע עוד בתוך היהודים בגלוי כי אם סר משם לארץ הקרובה אל המדבר אל עיר עפרים ויגר שם עם תלמידיו׃

⁵⁴Jesus therefore walked no more openly among the Jews, but departed thence into the country near to the wilderness, into a city called Ephraim; and there he tarried with the disciples.

⁵⁵ויקרבו ימי הפסח ליהודים ועם רב עלו מן הארץ ירושלימה לפני הפסח למען יטהרו׃

⁵⁵Now the passover of the Jews was at hand: and many went up to Jerusalem out of the country before the passover, to purify themselves.

⁵⁶ויבקשו את ישוע ובעמדם בבית המקדש נדברו לאמר מה תחשבו הכי לא יבוא אל החג׃

⁵⁶They sought therefore for Jesus, and spake one with another, as they stood in the temple, What think ye? That he will not come to the feast?

⁵⁷והכהנים הגדולים והפרושים גזרו גזרה אשר אם ידע איש את מקומו יודיענו למען יתפשהו׃

⁵⁷Now the chief priests and the Pharisees had given commandment, that, if any man knew where he was, he should show it, that they might take him.