¹וששת ימים לפני חג הפסח בא ישוע לבית היני מקום לעזר אשר העיר אתו מעם המתים׃

¹Jesus therefore six days before the passover came to Bethany, where Lazarus was, whom Jesus raised from the dead.

²ויעשו לו שם משתה בערב ומרתא משרתת ולעזר היה אחד מן המסבים אתו׃

²So they made him a supper there: and Martha served; but Lazarus was one of them that sat at meat with him.

³ותקח מרים מרקחת נרד זך ויקר מאד לטרא אחת משקלה ותמשח בה את רגלי ישוע ותנגב את רגליו בשערותיה והבית ימלא ריח המרקחת׃

³Mary therefore took a pound of ointment of pure nard, very precious, and anointed the feet of Jesus, and wiped his feet with her hair: and the house was filled with the odor of the ointment.

⁴ויאמר אחד מתלמידיו הוא יהודה בן שמעון איש קריות העתיד למסרו׃

⁴But Judas Iscariot, one of his disciples, that should betray him, saith,

⁵מדוע לא נמכרה המרקחת בשלש מאות דינר ונתן לעניים׃

⁵Why was not this ointment sold for three hundred shillings, and given to the poor?

⁶והוא לא דבר את זאת מחמלתו על העניים כי אם גנב היה וכיס הכסף אתו וישא כל אשר ישימו בו׃

⁶Now this he said, not because he cared for the poor; but because he was a thief, and having the bag took away what was put therein.

⁷ויאמר ישוע הניחה לה ליום קבורתי צפנה זאת׃

⁷Jesus therefore said, Suffer her to keep it against the day of my burying.

⁸כי העניים תמיד המה עמכם ואני אינני תמיד עמכם׃

⁸For the poor ye have always with you; but me ye have not always.

⁹וישמעו עם רב ביהודה כי שם הוא ויבאו לא בעבור ישוע לבדו כי אם לראות גם את לעזר אשר העירו מעם המתים׃

⁹The common people therefore of the Jews learned that he was there: and they came, not for Jesus' sake only, but that they might see Lazarus also, whom he had raised from the dead.

¹⁰וראשי הכהנים התיעצו להרג גם את לעזר׃

¹⁰But the chief priests took counsel that they might put Lazarus also to death;

¹¹כי בגללו באו שמה רבים מן היהודים ויאמינו בישוע׃

¹¹because that by reason of him many of the Jews went away, and believed on Jesus.

¹²ויהי ממחרת כשמוע המון רב אשר באו לחג החג כי יבא ישוע ירושלים׃

¹²On the morrow a great multitude that had come to the feast, when they heard that Jesus was coming to Jerusalem,

¹³ויקחו בידם כפות תמרים ויצאו לקראתו ויריעו לאמר הושע נא ברוך הבא בשם יהוה מלך ישראל׃

¹³took the branches of the palm trees, and went forth to meet him, and cried out, Hosanna: Blessed [is] he that cometh in the name of the Lord, even the King of Israel.

¹⁴וימצא ישוע עיר אחד וירכב עליו כאשר כתוב׃

¹⁴And Jesus, having found a young ass, sat thereon; as it is written,

¹⁵אל תיראי בת ציון הנה מלכך יבוא לך רכב על עיר בן אתנות׃

¹⁵Fear not, daughter of Zion: behold, thy King cometh, sitting on an ass's colt.

¹⁶וכל זאת לא הבינו תלמידיו בראשונה אך אחרי אשר נתפאר ישוע זכרו כי כן כתוב עליו וכי זאת עשו לו׃

¹⁶These things understood not his disciples at the first: but when Jesus was glorified, then remembered they that these things were written of him, and that they had done these things unto him.

¹⁷ויעידו העם אשר היו אצלו בקראו אל לעזר לצאת מן הקבר ויער אתו מעם המתים׃

¹⁷The multitude therefore that was with him when he called Lazarus out of the tomb, and raised him from the dead, bare witness.

¹⁸על זאת גם המון העם יצא לקראתו על שמעם כי עשה האות הזה׃

¹⁸For this cause also the multitude went and met him, for that they heard that he had done this sign.

¹⁹והפרושים דברו איש את אחיו לאמר הראיתם כי הועיל לא תועילו מאומה הנה כל העולם נמשך אחריו׃

¹⁹The Pharisees therefore said among themselves, Behold how ye prevail nothing: lo, the world is gone after him.

²⁰ובתוך העלים להשתחות בחג היו אנשים יונים׃

²⁰Now there were certain Greeks among those that went up to worship at the feast:

²¹ויקרבו אל פילפוס איש בית צידה אשר בארץ הגליל וישאלו ממנו לאמר אדני לראות את ישוע חפצנו׃

²¹these therefore came to Philip, who was of Bethsaida of Galilee, and asked him, saying, Sir, we would see Jesus.

²²ויבא פילפוס ויגד זאת אל אנדרי ואנדרי ופילפוס הגידו אל ישוע׃

²²Philip cometh and telleth Andrew: Andrew cometh, and Philip, and they tell Jesus.

²³ויען אותם ישוע ויאמר באה השעה שיפאר בן האדם׃

²³And Jesus answereth them, saying, The hour is come, that the Son of man should be glorified.

²⁴אמן אמן אני אמר לכם אם לא יפל גרגר החטא אל תוך האדמה ומת ישאר לבדו וכאשר מת יעשה פרי הרבה׃

²⁴Verily, verily, I say unto you, Except a grain of wheat fall into the earth and die, it abideth by itself alone; but if it die, it beareth much fruit.

²⁵האהב את נפשו יאבדנה והשנא את נפשו בעולם הזה ינצרה לחיי נצח׃

²⁵He that loveth his life loseth it; and he that hateth his life in this world shall keep it unto life eternal.

²⁶החפץ לשרתני ילך אחרי ובאשר אהיה שם יהיה גם משרתי ואיש אשר ישרתני אתו יכבד אבי׃

²⁶If any man serve me, let him follow me; and where I am, there shall also my servant be: if any man serve me, him will the Father honor.

²⁷עתה נבהלה נפשי ומה אמר הושיעני אבי מן השעה הזאת אך על כן באתי אל השעה הזאת׃

²⁷Now is my soul troubled; and what shall I say? Father, save me from this hour. But for this cause came I unto this hour.

²⁸אבי פאר את שמך ותצא בת קול מן השמים גם פארתי וגם אוסיף לפאר׃

²⁸Father, glorify thy name. There came therefore a voice out of heaven, [saying], I have both glorified it, and will glorify it again.

²⁹והעם העמדים שמה כשמעם אמרו רעם נשמע ואחרים אמרו מלאך דבר אתו׃

²⁹The multitude therefore, that stood by, and heard it, said that it had thundered: others said, An angel hath spoken to him.

³⁰ויען ישוע ויאמר לא למעני היה הקול הזה כי אם למענכם׃

³⁰Jesus answered and said, This voice hath not come for my sake, but for your sakes.

³¹עתה משפט בא על העולם הזה עתה ישלך שר העולם הזה חוצה׃

³¹Now is the judgment of this world: now shall the prince of this world be cast out.

³²ואני בהנשאי מעל הארץ אמשך כלם אלי׃

³²And I, if I be lifted up from the earth, will draw all men unto myself.

³³וזאת דבר לרמוז אי זה מות הוא עתיד למות׃

³³But this he said, signifying by what manner of death he should die.

³⁴ויענו אתו העם ויאמרו הנה שמענו בתורה כי המשיח יכון לעולם ואיך אמרת כי בן האדם צריך להנשא ומי בן האדם הלזה׃

³⁴The multitude therefore answered him, We have heard out of the law that the Christ abideth for ever: and how sayest thou, The Son of man must be lifted up? who is this Son of man?

³⁵ויאמר אליהם ישוע אך למצער יהיה האור עמכם התהלכו בעוד לכם האור פן ישופכם חשך וההלך בחשך לא ידע אנה הוא הלך׃

³⁵Jesus therefore said unto them, Yet a little while is the light among you. Walk while ye have the light, that darkness overtake you not: and he that walketh in the darkness knoweth not whither he goeth.

³⁶בעוד לכם האור האמינו באור למען תהיו בני האור את הדברים האלה דבר ישוע וילך לו ויסתר מפניהם׃

³⁶While ye have the light, believe on the light, that ye may become sons of light. These things spake Jesus, and he departed and hid himself from them.

³⁷רבים האתות אשר עשה לעיניהם ובכל זאת לא האמינו בו׃

³⁷But though he had done so many signs before them, yet they believed not on him:

³⁸למלאת דבר ישעיהו הנביא אשר אמר יהוה מי האמין לשמעתנו וזרוע יהוה על מי נגלתה׃

³⁸that the word of Isaiah the prophet might be fulfilled, which he spake, Lord, who hath believed our report? And to whom hath the arm of the Lord been revealed?

³⁹על כן לא יכלו להאמין כי עוד אמר ישעיהו׃

³⁹For this cause they could not believe, for that Isaiah said again,

⁴⁰השע עיניהם והשמין לבבם פן יראו בעיניהם ולבבם יבין ושבו ורפאתי להם׃

⁴⁰He hath blinded their eyes, and he hardened their heart; Lest they should see with their eyes, and perceive with their heart, And should turn, And I should heal them.

⁴¹כזאת דבר ישעיהו בראותו את תפארתו וינבא עליו׃

⁴¹These things said Isaiah, because he saw his glory; and he spake of him.

⁴²אולם רבים אף מן השרים האמינו בו אך בגלל הפרושים לא הודו למען אשר לא ינדו׃

⁴²Nevertheless even of the rulers many believed on him; but because of the Pharisees they did not confess [it], lest they should be put out of the synagogue:

⁴³כי אהבו כבוד אנשים יותר מכבוד האלהים׃

⁴³for they loved the glory [that is] of men more than the glory [that is] of God.

⁴⁴ויקרא ישוע ויאמר המאמין בי לא בי הוא מאמין כי אם בשלח אתי׃

⁴⁴And Jesus cried and said, He that believeth on me, believeth not on me, but on him that sent me.

⁴⁵והראה אתי את אשר שלחני הוא ראה׃

⁴⁵And he that beholdeth me beholdeth him that sent me.

⁴⁶אני באתי לאור אל העולם למען כל אשר יאמין בי לא ישב בחשך׃

⁴⁶I am come a light into the world, that whosoever believeth on me may not abide in the darkness.

⁴⁷והשמע את דברי ולא ישמרם אני לא אשפט אתו כי לא באתי לשפט את העולם כי אם להושיע את העולם׃

⁴⁷And if any man hear my sayings, and keep them not, I judge him not: for I came not to judge the world, but to save the world.

⁴⁸ואיש אשר יבזני ולא יקח אמרי יש אחד אשר ידין אתו הדבר אשר דברתי הוא ידין אתו ביום האחרון׃

⁴⁸He that rejecteth me, and receiveth not my sayings, hath one that judgeth him: the word that I spake, the same shall judge him in the last day.

⁴⁹כי אני לא מלבי דברתי כי אם אבי השלח אתי הוא צוני את אשר אמר ואת אשר אדבר׃

⁴⁹For I spake not from myself; but the Father that sent me, he hath given me a commandment, what I should say, and what I should speak.

⁵⁰ואני ידעתי כי מצותו חיי עולם לכן כל אשר אדבר כאשר אמר אלי אבי כן אני מדבר׃

⁵⁰And I know that his commandment is life eternal: the things therefore which I speak, even as the Father hath said unto me, so I speak.