1ויהי בעברו וירא איש והוא עור מיום הולדו׃
1And as he passed by, he saw a man blind from his birth.
2וישאלו אתו תלמידיו לאמר רבי מי הוא אשר חטא הזה אם ילדיו כי נולד עור׃
2And his disciples asked him, saying, Rabbi, who sinned, this man, or his parents, that he should be born blind?
3ויען ישוע לא זה חטא ולא יולדיו אך למען יגלו בו מעללי אל׃
3Jesus answered, Neither did this man sin, nor his parents: but that the works of God should be made manifest in him.
4עלי לעשות מעשי שלחי בעוד יום יבוא הלילה אשר בו לא יוכל איש לפעל׃
4We must work the works of him that sent me, while it is day: the night cometh, when no man can work.
5בהיותי בעולם אור העולם אני׃
5When I am in the world, I am the light of the world.
6ויהי כדברו זאת וירק על הארץ ויעש טיט מן הרוק וימרח את הטיט על עיני העור׃
6When he had thus spoken, he spat on the ground, and made clay of the spittle, and anointed his eyes with the clay,
7ויאמר אליו לך ורחץ בברכת השלח פרושו שלוח וילך וירחץ ויבא ועיניו ראות׃
7and said unto him, Go, wash in the pool of Siloam (which is by interpretation, Sent). He went away therefore, and washed, and came seeing.
8ויאמרו שכניו ואשר ראו אתו לפנים כי עור הוא הלא זה הוא הישב ומשאל׃
8The neighbors therefore, and they that saw him aforetime, that he was a beggar, said, Is not this he that sat and begged?
9אלה אמרו כי הוא זה ואלה אמרו אך דומה לו והוא אמר אני הוא׃
9Others said, It is he: others said, No, but he is like him. He said, I am [he].
10ויאמרו אליו במה אפו נפקחו עיניך׃
10They said therefore unto him, How then were thine eyes opened?
11ויען ויאמר איש אשר נקרא שמו ישוע עשה טיט וימרח על עיני ויאמר אלי לך ורחץ בברכת השלח ואלך וארחץ ותארנה עיני׃
11He answered, The man that is called Jesus made clay, and anointed mine eyes, and said unto me, Go to Siloam, and wash: so I went away and washed, and I received sight.
12ויאמרו אליו איו ויאמר לא ידעתי׃
12And they said unto him, Where is he? He saith, I know not.
13ויביאו את האיש אשר היה עור לפנים אל הפרושים׃
13They bring to the Pharisees him that aforetime was blind.
14והיום אשר עשה בו ישוע את הטיט ויפקח את עיניו שבת היה׃
14Now it was the sabbath on the day when Jesus made the clay, and opened his eyes.
15ויוסיפו לשאל אתו גם הפרושים איך נפקחו עיניו ויאמר אליהם טיט שם על עיני וארחץ והנני ראה׃
15Again therefore the Pharisees also asked him how he received his sight. And he said unto them, He put clay upon mine eyes, and I washed, and I see.
16ויאמרו מקצת הפרושים זה האיש לא מאלהים הוא כי לא ישמר את השבת ואחרים אמרו איכה יוכל איש חטא לעשות אתות כאלה ויהי ריב ביניהם׃
16Some therefore of the Pharisees said, This man is not from God, because he keepeth not the sabbath. But others said, How can a man that is a sinner do such signs? And there was division among them.
17ויוסיפו ויאמרו אל העור מה תאמר אתה עליו אשר פקח עיניך ויאמר נביא הוא׃
17They say therefore unto the blind man again, What sayest thou of him, in that he opened thine eyes? And he said, He is a prophet.
18ולא האמינו היהודים עליו כי עור היה וארו עיניו עד אשר קראו אל יולדי הנרפא׃
18The Jews therefore did not believe concerning him, that he had been blind, and had received his sight, until they called the parents of him that had received his sight,
19וישאלו אתם לאמר הזה הוא בנכם אשר אמרתם כי נולד עור ואיכה הוא ראה עתה׃
19and asked them, saying, Is this your son, who ye say was born blind? How then doth he now see?
20ויענו אתם יולדיו ויאמרו ידענו כי זה הוא בננו וכי נולד עור׃
20His parents answered and said, We know that this is our son, and that he was born blind:
21אבל איך הוא ראה עתה או מי פקח את עיניו אנחנו לא ידענו הלא בן דעת הוא שאלו את פיהו והוא יגיד מה היה לו׃
21but how he now seeth, we know not; or who opened his eyes, we know not: ask him; he is of age; he shall speak for himself.
22כזאת דברו יולדיו מיראתם את היהודים כי היהודים כבר נועצו לנדות את כל אשר יודה כי הוא המשיח׃
22These things said his parents, because they feared the Jews: for the Jews had agreed already, that if any man should confess him [to be] Christ, he should be put out of the synagogue.
23על כן אמרו יולדיו בן דעת הוא שאלו את פיהו׃
23Therefore said his parents, He is of age; ask him.
24ויקראו שנית לאיש אשר היה עור ויאמרו אליו תן כבוד לאלהים אנחנו ידענו כי האיש הזה חטא הוא׃
24So they called a second time the man that was blind, and said unto him, Give glory to God: we know that this man is a sinner.
25ויען ויאמר אם האיש חטא הוא אינני ידע אחת ידעתי כי עור הייתי ועתה הנני ראה׃
25He therefore answered, Whether he is a sinner, I know not: one thing I know, that, whereas I was blind, now I see.
26ויאמרו אליו עוד מה עשה לך איכה פקח עיניך׃
26They said therefore unto him, What did he to thee? How opened he thine eyes?
27ויען אתם כבר אמרתי לכם הלא שמעתם ומה לכם לשמע שנית התאבו גם אתם להיות תלמידיו׃
27He answered them, I told you even now, and ye did not hear; wherefore would ye hear it again? would ye also become his disciples?
28ויחרפו אתו ויאמרו אתה תלמידו ואנחנו תלמידיו של משה׃
28And they reviled him, and said, Thou art his disciple; but we are disciples of Moses.
29אנחנו יודעים כי אל משה דבר האלהים ואת זה לא ידענו מאין הוא׃
29We know that God hath spoken unto Moses: but as for this man, we know not whence he is.
30ויען האיש ויאמר אליהם זאת היא הפלא ופלא כי לא ידעתם מאין הוא והוא פקח את עיני׃
30The man answered and said unto them, Why, herein is the marvel, that ye know not whence he is, and [yet] he opened mine eyes.
31והנה ידענו כי את החטאים לא ישמע אל כי אם את ירא האלהים ועשה רצונו אתו ישמע׃
31We know that God heareth not sinners: but if any man be a worshipper of God, and do his will, him he heareth.
32מעולם לא נשמע כי פקח איש עיני עור מרחם׃
32Since the world began it was never heard that any one opened the eyes of a man born blind.
33לולא היה זה מאת אלהים לא היה יכל לעשות מאומה׃
33If this man were not from God, he could do nothing.
34ויענו ויאמרו אליו הן בחטאים נולדת כלך ואתה תלמדנו ויהדפהו החוצה׃
34They answered and said unto him, Thou wast altogether born in sins, and dost thou teach us? And they cast him out.
35וישמע ישוע כי הדפהו החוצה ויפגשהו ויאמר אליו התאמין בבן האדם׃
35Jesus heard that they had cast him out; and finding him, he said, Dost thou believe on the Son of God?
36ויען ויאמר מי הוא זה אדני למען אאמין בו׃
36He answered and said, And who is he, Lord, that I may believe on him?
37ויאמר אליו ישוע הן ראית אתו והמדבר אליך הנה זה הוא׃
37Jesus said unto him, Thou hast both seen him, and he it is that speaketh with thee.
38ויאמר אני מאמין אדני וישתחו לו׃
38And he said, Lord, I believe. And he worshipped him.
39ויאמר ישוע אני לדין באתי לעולם הזה למען יראו העורים והראים יכו בעורון׃
39And Jesus said, For judgment came I into this world, that they that see not may see; and that they that see may become blind.
40ואשר היו עמו מן הפרושים שמעו דבריו ויאמרו אליו הגם אנחנו עורים׃
40Those of the Pharisees who were with him heard these things, and said unto him, Are we also blind?
41ויאמר אליהם אם עורים הייתם לא היה בכם חטא ועתה כי אמרתם פקחים אנחנו חטאתכם תעמד׃
41Jesus said unto them, If ye were blind, ye would have no sin: but now ye say, We see: your sin remaineth.