¹ויצא משם ויבא אל ארצו וילכו אחריו תלמידיו׃

¹And he went out from thence; and he cometh into his own country; and his disciples follow him.

²וביום השבת החל ללמד בבית הכנסת וישמעו רבים וישתוממו לאמר מאין לזה כאלה ומה היא החכמה הנתונה לו עד אשר נעשו גבורות כאלה על ידיו׃

²And when the sabbath was come, he began to teach in the synagogue: and many hearing him were astonished, saying, Whence hath this man these things? and, What is the wisdom that is given unto this man, and [what mean] such mighty works wrought by his hands?

³הלא זה הוא החרש בן מרים ואחי יעקב ויוסי ויהודה ושמעון והלא אחיותיו אתנו פה ויהי להם למכשול׃

³Is not this the carpenter, the son of Mary, and brother of James, and Joses, and Judas, and Simon? and are not his sisters here with us? And they were offended in him.

⁴ויאמר אליהם ישוע אין הנביא נקלה כי אם בארצו ובין קרוביו ובביתו׃

⁴And Jesus said unto them, A prophet is not without honor, save in his own country, and among his own kin, and in his own house.

⁵ולא יכל לעשות שם פלא רק על חלשים מעטים שם את ידיו וירפאם׃

⁵And he could there do no mighty work, save that he laid his hands upon a few sick folk, and healed them.

⁶ויתמה על חסרון אמונתם ויסב בכפרים סבוב ולמד׃

⁶And he marvelled because of their unbelief. And he went round about the villages teaching.

⁷ויקרא אל שנים העשר ויחל לשלח אותם שנים שנים ויתן להם שלטן על רוחות הטמאה׃

⁷And he calleth unto him the twelve, and began to send them forth by two and two; and he gave them authority over the unclean spirits;

⁸ויצו אותם אשר לא ישאו מאומה לדרך זולתי מקל לבדו לא תרמיל ולא לחם ולא נחשת בחגורה׃

⁸and he charged them that they should take nothing for [their] journey, save a staff only; no bread, no wallet, now money in their purse;

⁹רק להיות נעולי סנדל ושתי כתנות לא ילבשו׃

⁹but [to go] shod with sandals: and, [said he], put not on two coats.

¹⁰ויאמר אליהם במקום אשר תבאו בית איש שבו בו עד כי תצאו משם׃

¹⁰And he said unto them, Wheresoever ye enter into a house, there abide till ye depart thence.

¹¹וכל אשר לא יקבלו אתכם ולא ישמעו אליכם צאו משם ונערו את עפר כפות רגליכם לעדות להם אמן אני אמר לכם לסדם ולעמרה יקל ביום הדין מן העיר ההיא׃

¹¹And whatsoever place shall not receive you, and they hear you not, as ye go forth thence, shake off the dust that is under your feet for a testimony unto them.

¹²ויצאו ויקראו לשוב בתשובה׃

¹²And they went out, and preached that [men] should repent.

¹³ויגרשו שדים רבים ויסוכו בשמן חלשים רבים וירפאום׃

¹³And they cast out many demons, and anointed with oil many that were sick, and healed them.

¹⁴וישמע עליו המלך הורדוס כי נודע שמו ויאמר יוחנן הטובל קם מן המתים ועל כן פעלות בו הגבורות׃

¹⁴And king Herod heard [thereof]; for his name had become known: and he said, John the Baptizer is risen from the dead, and therefore do these powers work in him.

¹⁵ואחרים אמרו כי הוא אליהו ואחרים אמרו כי נביא הוא או כאחד הנביאים׃

¹⁵But others said, It is Elijah. And others said, [It is] a prophet, [even] as one of the prophets.

¹⁶וישמע הורדוס ויאמר יוחנן אשר אנכי נשאתי את ראשו מעליו הוא קם מן המתים׃

¹⁶But Herod, when he heard [thereof], said, John, whom I beheaded, he is risen.

¹⁷כי הוא הורודס שלח לתפש את יוחנן ויאסרהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו כי אתה לקח לו לאשה׃

¹⁷For Herod himself had sent forth and laid hold upon John, and bound him in prison for the sake of Herodias, his brother Philip's wife; for he had married her.

¹⁸יען אשר אמר יוחנן אל הורדוס אשת אחיך איננה מתרת לך׃

¹⁸For John said unto Herod, It is not lawful for thee to have thy brother's wife.

¹⁹ותשטם אותו הורודיה ותבקש המיתו ולא יכלה׃

¹⁹And Herodias set herself against him, and desired to kill him; and she could not;

²⁰כי הורדוס ירא את יוחנן בדעתו כי הוא איש צדיק וקדוש ויגן בעדו והרבה עשה בשמעו אליו ויאהב לשמע אתו׃

²⁰for Herod feared John, knowing that he was a righteous and holy man, and kept him safe. And when he heard him, he was much perplexed; and he heard him gladly.

²¹ויבא היום המכשר כי הורדוס ביום הלדת אתו עשה משתה לגדוליו ולשרי האלפים ולראשי הגליל׃

²¹And when a convenient day was come, that Herod on his birthday made a supper to his lords, and the high captains, and the chief men of Galilee;

²²ותבא בת הורודיה ותרקד ותיטב בעיני הורדוס ובעיני המסבים עמו ויאמר המלך אל הנערה שאלי ממני את אשר תחפצי ואתן לך׃

²²and when the daughter of Herodias herself came in and danced, she pleased Herod and them that sat at meat with him; and the king said unto the damsel, Ask of me whatsoever thou wilt, and I will give it thee.

²³וישבע לה לאמר כל אשר תשאלי ממני אתן לך עד חצי מלכותי׃

²³And he sware unto her, Whatsoever thou shalt ask of me, I will give it thee, unto the half of my kingdom.

²⁴ותצא ותאמר לאמה מה אשאל ותאמר את ראש יוחנן המטביל׃

²⁴And she went out, and said unto her mother, What shall I ask? And she said, The head of John the Baptizer.

²⁵ותמהר מאד לבוא אל המלך ותשאל לאמר רצוני אשר תתן לי עתה בקערה את ראש יוחנן המטביל׃

²⁵And she came in straightway with haste unto the king, and asked, saying, I will that thou forthwith give me on a platter the head of John the Baptist.

²⁶ויתעצב המלך מאד אך בעבור השבועה והמסבים עמו לא רצה להשיב פניה׃

²⁶And the king was exceeding sorry; but for the sake of his oaths, and of them that sat at meat, he would not reject her.

²⁷ומיד שלח המלך אחד הטבחים ויצוהו להביא את ראשו׃

²⁷And straightway the king sent forth a soldier of his guard, and commanded to bring his head: and he went and beheaded him in the prison,

²⁸וילך ויכרת את ראשו בבית הסהר ויביאהו בקערה ויתנהו לנערה והנערה נתנה אתו אל אמה׃

²⁸and brought his head on a platter, and gave it to the damsel; and the damsel gave it to her mother.

²⁹וישמעו תלמידיו ויבאו וישאו את גויתו וישימוה בקבר׃

²⁹And when his disciples heard [thereof], they came and took up his corpse, and laid it in a tomb.

³⁰ויקהלו השליחים אל ישוע ויגידו לו את כל אשר עשו ואת אשר למדו׃

³⁰And the apostles gather themselves together unto Jesus; and they told him all things, whatsoever they had done, and whatsoever they had taught.

³¹ויאמר אליהם באו אתם לבדד אל מקום חרבה ונוחו מעט כי רבים היו הבאים והיצאים עד לאין עת להם לאכול׃

³¹And he saith unto them, Come ye yourselves apart into a desert place, and rest a while. For there were many coming and going, and they had no leisure so much as to eat.

³²וילכו משם באניה אל מקום חרבה לבדד׃

³²And they went away in the boat to a desert place apart.

³³וההמון ראה אותם יצאים ויכירהו רבים וירוצו שמה ברגליהם מכל הערים ויעברו אותם ויאספו אליו׃

³³And [the people] saw them going, and many knew [them], and they ran together there on foot from all the cities, and outwent them.

³⁴ויצא וירא המון עם רב ויהמו מעיו עליהם כי היו כצאן אשר אין להם רעה ויחל ללמד אותם דברים הרבה׃

³⁴And he came forth and saw a great multitude, and he had compassion on them, because they were as sheep not having a shepherd: and he began to teach them many things.

³⁵ויהי כאשר רפה היום לערוב ויגשו אליו תלמידיו לאמר הנה המקום חרב והיום רד מאד׃

³⁵And when the day was now far spent, his disciples came unto him, and said, The place is desert, and the day is now far spent;

³⁶שלח אותם וילכו אל החצרים והכפרים מסביב לקנות להם לחם כי אין להם מה לאכל׃

³⁶send them away, that they may go into the country and villages round about, and buy themselves somewhat to eat.

³⁷ויען ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכלה ויאמרו אליו הנלך לקנות לחם במאתים דינר ונתן להם לאכלה׃

³⁷But he answered and said unto them, Give ye them to eat. And they say unto him, Shall we go and buy two hundred shillings' worth of bread, and give them to eat?

³⁸ויאמר אליהם כמה ככרות לחם יש לכם לכו וראו וידעו ויאמרו חמש ושני דגים׃

³⁸And he saith unto them, How many loaves have ye? go [and] see. And when they knew, they say, Five, and two fishes.

³⁹ויצו אותם לשבת כלם חברה חברה לבדה על ירק הדשא׃

³⁹And he commanded them that all should sit down by companies upon the green grass.

⁴⁰וישבו להם שורות שורות למאות ולחמשים׃

⁴⁰And they sat down in ranks, by hundreds, and by fifties.

⁴¹ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס את הלחם ויתן לתלמידיו לשום לפניהם ואת שני הדגים חלק לכלם׃

⁴¹And he took the five loaves and the two fishes, and looking up to heaven, he blessed, and brake the loaves; and he gave to the disciples to set before them; and the two fishes divided he among them all.

⁴²ויאכלו כלם וישבעו׃

⁴²And they all ate, and were filled.

⁴³וישאו מן הפתותים מלוא סלים שנים עשר וגם מן הדגים׃

⁴³And they took up broken pieces, twelve basketfuls, and also of the fishes.

⁴⁴והאכלים מן הלחם היו כחמשת אלפי איש׃

⁴⁴And they that ate the loaves were five thousand men.

⁴⁵ואחרי כן האיץ בתלמידיו לרדת באניה ולעבור לפניו אל עבר הים אל בית צידה עד שלחו את העם׃

⁴⁵And straightway he constrained his disciples to enter into the boat, and to go before [him] unto the other side to Bethsaida, while he himself sendeth the multitude away.

⁴⁶ויהי אחר שלחו אתם ויעל ההרה להתפלל׃

⁴⁶And after he had taken leave of them, he departed into the mountain to pray.

⁴⁷ויהי ערב והאניה באה בתוך הים והוא לבדו ביבשה׃

⁴⁷And when even was come, the boat was in the midst of the sea, and he alone on the land.

⁴⁸וירא אותם מתעמלים בשוטם כי הרוח לנגדם ויהי כעת האשמרת הרביעית ויבא אליהם מתהלך על פני הים ויואל לעבור לפניהם׃

⁴⁸And seeing them distressed in rowing, for the wind was contrary unto them, about the fourth watch of the night he cometh unto them, walking on the sea; and he would have passed by them:

⁴⁹והם בראתם אתו מתהלך על פני הים חשבו כי מראה רוח הוא ויצעקו׃

⁴⁹but they, when they saw him walking on the sea, supposed that it was a ghost, and cried out;

⁵⁰כי כלם ראוהו ויבהלו אז דבר אתם ויאמר אליהם חזקו כי אני הוא אל תיראו׃

⁵⁰for they all saw him, and were troubled. But he straightway spake with them, and saith unto them, Be of good cheer: it is I; be not afraid.

⁵¹וירד אליהם אל האניה והרוח שככה וישתוממו עוד יותר בלבבם ויתמהו׃

⁵¹And he went up unto them into the boat; and the wind ceased: and they were sore amazed in themselves;

⁵²כי לא השכילו בדבר ככרות הלחם מפני טמטום לבבם׃

⁵²for they understood not concerning the loaves, but their heart was hardened.

⁵³ויעברו את הים ויבאו ארצה גניסר ויקרבו אל היבשה׃

⁵³And when they had crossed over, they came to the land unto Gennesaret, and moored to the shore.

⁵⁴ויהי כצאתם מן האניה אז הכירהו׃

⁵⁴And when they were come out of the boat, straightway [the people] knew him,

⁵⁵וירוצו בכל סביבותיהם ויחלו לשאת את החולים במשכבות אל כל מקום אשר שמעו כי שם הוא׃

⁵⁵and ran round about that whole region, and began to carry about on their beds those that were sick, where they heard he was.

⁵⁶ובכל מקום אשר יבא אל הכפרים או הערים ואל השדות שם שמו את החולים בחוצות ויתחננו לו כי יגעו רק בציצת בגדו והיה כל אשר נגעו ונושעו׃

⁵⁶And wheresoever he entered, into villages, or into cities, or into the country, they laid the sick in the marketplaces, and besought him that they might touch if it were but the border of his garment: and as many as touched him were made whole.