¹ובכן אמר אני הכי זנח האלהים את עמו חלילה כי גם אנכי בן ישראל מזרע אברהם למטה בנימן׃

¹I say then, Did God cast off his people? God forbid. For I also am an Israelite, of the seed of Abraham, of the tribe of Benjamin.

²לא זנח האלהים את עמו אשר ידעו מקדם או הלא תדעו את אשר הכתוב אמר באליהו כאשר קרא אל האלהים על ישראל לאמר׃

²God did not cast off his people which he foreknew. Or know ye not what the scripture saith of Elijah? how he pleadeth with God against Israel:

³יהוה את נביאיך הרגו ואת מזבחתיך הרסו ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי׃

³Lord, they have killed thy prophets, they have digged down thine altars; and I am left alone, and they seek my life.

⁴אבל מה ענה אתו מענה אלהים השארתי לי שבעת אלפים איש אשר לא כרעו לבעל׃

⁴But what saith the answer of God unto him? I have left for myself seven thousand men, who have not bowed the knee to Baal.

⁵וכן גם בעת הזאת נותרה שארית על פי בחירת החסד׃

⁵Even so then at this present time also there is a remnant according to the election of grace.

⁶ואם היתה זאת על ידי החסד לא היתה מתוך המעשים כי לולי כן החסד איננו עוד חסד ואם היתה מתוך המעשים איננו עוד חסד כי לולי כן המעשים יחדל להיות מעשה׃

⁶But if it is by grace, it is no more of works: otherwise grace is no more grace.

⁷ועתה מה הוא את אשר בקש ישראל לא השיג רק הנבחרים הם השיגו והנשארים השמינו לבבם׃

⁷What then? that which Israel seeketh for, that he obtained not; but the election obtained it, and the rest were hardened:

⁸ככתוב נתן להם האלהים רוח תרדמה עינים לא לראות ואזנים לא לשמע עד היום הזה׃

⁸according as it is written, God gave them a spirit of stupor, eyes that they should not see, and ears that they should not hear, unto this very day.

⁹ודוד הוא אמר יהי שלחנם לפח ולרשת ולמוקש ולשלומים להם׃

⁹And David saith, Let their table be made a snare, and a trap, And a stumblingblock, and a recompense unto them:

¹⁰תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד׃

¹⁰Let their eyes be darkened, that they may not see, And bow thou down their back always.

¹¹ובכן אני אמר הנכשלו למען יפלו חלילה אך בפשעם יצאה הישועה לגוים למען הקניאם׃

¹¹I say then, Did they stumble that they might fall? God forbid: but by their fall salvation [is come] unto the Gentiles, to provoke them to jealousy.

¹²ואם פשעם עשר העולם וחסרונם עשר הגוים מלאם על אחת כמה וכמה׃

¹²Now if their fall, is the riches of the world, and their loss the riches of the Gentiles; how much more their fulness?

¹³כי אליכם הגוים אני מדבר וכפי אשר שליח הגוים אנכי את שרותי אפאר׃

¹³But I speak to you that are Gentiles. Inasmuch then as I am an apostle of Gentiles, I glorify my ministry;

¹⁴לו אוכל להקניא את בשרי ולהושיע מקצתם׃

¹⁴if by any means I may provoke to jealousy [them that are] my flesh, and may save some of them.

¹⁵כי אם געילתם רצוי לעולם מה אפוא תהיה אספתם הלא חיים מן המתים׃

¹⁵For if the casting away of them [is] the reconciling of the world, what [shall] the receiving [of them be], but life from the dead?

¹⁶ואם התרומה קדש כן גם העסה ואם השרש קדש כן גם הענפים׃

¹⁶And if the firstfruit is holy, so is the lump: and if the root is holy, so are the branches.

¹⁷וכי נקפו מקצת הענפים ואתה זית היער הרכבת במקומם ונתחברת לשרש הזית ולדשנו׃

¹⁷But if some of the branches were broken off, and thou, being a wild olive, wast grafted in among them, and didst become partaker with them of the root of the fatness of the olive tree;

¹⁸אל תתפאר על הענפים ואם תתפאר דע שאינך נשא את השרש כי אם השרש הוא נשא אותך׃

¹⁸glory not over the branches: but if thou gloriest, it is not thou that bearest the root, but the root thee.

¹⁹וכי תאמר הלא נקפו הענפים למען ארכב אנכי׃

¹⁹Thou wilt say then, Branches were broken off, that I might be grafted in.

²⁰כן הוא המה נקפו על אשר לא האמינו ואתה הנך קים על ידי האמונה אל תתגאה כי אם ירא׃

²⁰Well; by their unbelief they were broken off, and thou standest by thy faith. Be not highminded, but fear:

²¹כי האלהים אם לא חס על הענפים הנולדים מן העץ אולי לא יחוס גם עליך׃

²¹for if God spared not the natural branches, neither will he spare thee.

²²לכן ראה נא טובת אלהים וזעמו זעמו על הנפלים ועליך טובתו אם תעמד בטובתו ואם אין כי עתה גם אתה תגדע׃

²²Behold then the goodness and severity of God: toward them that fell, severity; but toward thee, God's goodness, if thou continue in his goodness: otherwise thou also shalt be cut off.

²³וגם המה אם לא יעמדו במרים ירכבו כי יכל האלהים לשוב להרכיבם׃

²³And they also, if they continue not in their unbelief, shall be grafted in: for God is able to graft them in again.

²⁴כי אם אתה נגזרת מעץ אשר הוא בטבעו זית יער והרכבת שלא כטבע בזית טוב אלה היצאים ממנו על אחת כמה וכמה שירכבו בזית שלהם׃

²⁴For if thou wast cut out of that which is by nature a wild olive tree, and wast grafted contrary to nature into a good olive tree; how much more shall these, which are the natural [branches], be grafted into their own olive tree?

²⁵כי לא אכחד מכם אחי את הסוד הזה פן תהיו חכמים בעיניכם כי טמטום הלב למקצת נהיה לישראל עד כי יכנס מלא הגוים׃

²⁵For I would not, brethren, have you ignorant of this mystery, lest ye be wise in your own conceits, that a hardening in part hath befallen Israel, until the fulness of the Gentiles be come in;

²⁶ובכן כל ישראל יושע ככתוב ובא לציון גואל וישיב פשע מיעקב׃

²⁶and so all Israel shall be saved: even as it is written, There shall come out of Zion the Deliverer; He shall turn away ungodliness from Jacob:

²⁷ואני זאת בריתי אותם בהסירי חטאתם׃

²⁷And this is my covenant unto them, When I shall take away their sins.

²⁸הן לפי הבשורה שנואים הם למענכם אך לפי הבחירה חביבים הם למען האבות׃

²⁸As touching the gospel, they are enemies for your sake: but as touching the election, they are beloved for the fathers' sake.

²⁹כי לא ינחם האלהים על מתנותיו ועל קריאתו׃

²⁹For the gifts and the calling of God are not repented of.

³⁰כי כאשר גם אתם מלפנים ממרים הייתם את פי אלהים ועתה הוחנתם במרים של אלה׃

³⁰For as ye in time past were disobedient to God, but now have obtained mercy by their disobedience,

³¹כן גם אלה עתה ממרים היו למען על ידי חנינתכם גם הם יחנו׃

³¹even so have these also now been disobedient, that by the mercy shown to you they also may now obtain mercy.

³²כי האלהים הסגיר את כלם ביד המרי למען יחן את כלם׃

³²For God hath shut up all unto disobedience, that he might have mercy upon all.

³³מה עמק עשר חכמת אלהים ועשר דעתו משפטיו מי יחקר ודרכיו מי ימצא׃

³³O the depth of the riches both of the wisdom and the knowledge of God! how unsearchable are his judgments, and his ways past tracing out!

³⁴כי מי תכן את רוח יהוה ואיש עצתו יודיענו׃

³⁴For who hath known the mind of the Lord? or who hath been his counsellor?

³⁵או מי הקדימו וישלם לו׃

³⁵or who hath first given to him, and it shall be recompensed unto him again?

³⁶הלא הכל ממנו והכל בו והכל אליו אשר לו הכבוד לעולמים אמן׃

³⁶For of him, and through him, and unto him, are all things. To him [be] the glory for ever. Amen.