¹אמת אני מדבר במשיח ולא אשקף ודעתי מעידה לי ברוח הקדש׃

¹I say the truth in Christ, I lie not, my conscience bearing witness with me in the Holy Spirit,

²כי גדול עצבוני ואין קץ לדאבון לבי׃

²that I have great sorrow and unceasing pain in my heart.

³כי מי יתן היתי אני מחרם מן המשיח בעד אחי שארי ובשרי׃

³For I could wish that I myself were anathema from Christ for my brethren's sake, my kinsmen according to the flesh:

⁴אשר הם בני ישראל ויש להם משפט הבנים והכבוד והבריתות ומתן התורה והעבודה וההבטחות׃

⁴who are Israelites; whose is the adoption, and the glory, and the covenants, and the giving of the law, and the service [of God], and the promises;

⁵ולהם האבות ואשר מהם יצא המשיח לפי בשרו אשר הוא אל על הכל מברך לעולמים אמן׃

⁵whose are the fathers, and of whom is Christ as concerning the flesh, who is over all, God blessed for ever. Amen.

⁶אבל לא כאלו נפל דבר אלהים ארצה כי לא כל אשר הם מישראל גם ישראל המה׃

⁶But [it is] not as though the word of God hath come to nought. For they are not all Israel, that are of Israel:

⁷ולא על היותם זרע אברהם כלם בנים הם כי ביצחק יקרא לך זרע׃

⁷neither, because they are Abraham's seed, are they all children: but, In Isaac shall thy seed be called.

⁸כלומר לא בני הבשר המה בני האלהים כי אם בני ההבטחה הם הנחשבים לזרע׃

⁸That is, it is not the children of the flesh that are children of God; but the children of the promise are reckoned for a seed.

⁹כי דבר הבטחה הוא מה שנאמר למועד אשוב ולשרה בן׃

⁹For this is a word of promise, According to this season will I come, and Sarah shall have a son.

¹⁰ולא זאת בלבד כי כן היה גם ברבקה בהיותה הרה לאחד ליצחק אבינו׃

¹⁰And not only so; but Rebecca also having conceived by one, [even] by our father Isaac--

¹¹כי בטרם ילדו בניה ועוד לא עשו טוב או רע למען תקום עצת האלהים כפי בחירתו לא מתוך מעשים כי אם כרצון הקרא׃

¹¹for [the children] being not yet born, neither having done anything good or bad, that the purpose of God according to election might stand, not of works, but of him that calleth,

¹²נאמר לה כי רב יעבד צעיר׃

¹²it was said unto her, The elder shall serve the younger.

¹³ככתוב ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי׃

¹³Even as it is written, Jacob I loved, but Esau I hated.

¹⁴אם כן מה נאמר הכי יש עול באלהים חלילה׃

¹⁴What shall we say then? Is there unrighteousness with God? God forbid.

¹⁵כי למשה אמר וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם׃

¹⁵For he saith to Moses, I will have mercy on whom I have mercy, and I will have compassion on whom I have compassion.

¹⁶ועל כן אין הדבר לא ביד הרצה ולא ביד הרץ כי אם ביד האלהים המרחם׃

¹⁶So then it is not of him that willeth, nor of him that runneth, but of God that hath mercy.

¹⁷כי כן הכתוב אמר לפרעה בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ׃

¹⁷For the scripture saith unto Pharaoh, For this very purpose did I raise thee up, that I might show in thee my power, and that my name might be published abroad in all the earth.

¹⁸ויוצא מזה כי את אשר יחפץ יחננו ואת אשר יחפץ יקשהו׃

¹⁸So then he hath mercy on whom he will, and whom he will be hardeneth.

¹⁹וכי תאמר אלי מדוע יוכיח עוד נגד רצונו מי יתיצב׃

¹⁹Thou wilt say then unto me, Why doth he still find fault? For who withstandeth his will?

²⁰אמנם בן אדם מי אתה אשר תריב את האלהים היאמר יצר ליצרו למה ככה עשיתני׃

²⁰Nay but, O man, who art thou that repliest against God? Shall the thing formed say to him that formed it, Why didst thou make me thus?

²¹אם אין רשות ליצר על החמר לעשות מגלם אחד כלי אחד לכבוד ואחד לקלון׃

²¹Or hath not the potter a right over the clay, from the same lump to make one part a vessel unto honor, and another unto dishonor?

²²ומה אפוא אם האלהים החפץ להראות זעמו ולהודיע גבורתו נשא בכל ארך רוחו את כלי הזעם הנכונים לאבדון׃

²²What if God, willing to show his wrath, and to make his power known, endured with much longsuffering vessels of wrath fitted unto destruction:

²³להודיע גם את עשר כבודו על כלי החנינה אשר יעדם לכבוד׃

²³and that he might make known the riches of his glory upon vessels of mercy, which he afore prepared unto glory,

²⁴והם אנחנו אשר קראם לא מן היהודים בלבד כי אף מן הגוים׃

²⁴[even] us, whom he also called, not from the Jews only, but also from the Gentiles?

²⁵כדברו בהושע אקרא ללא עמי עמי וללא רחמה רחמה׃

²⁵As he saith also in Hosea, I will call that my people, which was not my people; And her beloved, that was not beloved.

²⁶והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי׃

²⁶And it shall be, [that] in the place where it was said unto them, Ye are not my people, There shall they be called sons of the living God.

²⁷וישעיהו צוח על ישראל כי אם יהיה מספר בני ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה׃

²⁷And Isaiah crieth concerning Israel, If the number of the children of Israel be as the sand of the sea, it is the remnant that shall be saved:

²⁸כי כלה ונחרצה אדני עשה בקרב הארץ׃

²⁸for the Lord will execute [his] word upon the earth, finishing it and cutting it short.

²⁹וכאשר אמר ישעיהו לפנים לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו׃

²⁹And, as Isaiah hath said before, Except the Lord of Sabaoth had left us a seed, We had become as Sodom, and had been made like unto Gomorrah.

³⁰ועתה מה נאמר הגוים אשר לא רדפו אחרי הצדקה השיגו את הצדקה היא הצדקה אשר מתוך האמונה׃

³⁰What shall we say then? That the Gentiles, who followed not after righteousness, attained to righteousness, even the righteousness which is of faith:

³¹וישראל בבקשו אחרי תורת צדקה לתורת הצדקה לא הגיע׃

³¹but Israel, following after a law of righteousness, did not arrive at [that] law.

³²ועל מה יען אשר לא מאמונה דרשוה כי אם ממעשים כי התנגפו באבן נגף׃

³²Wherefore? Because [they sought it] not by faith, but as it were by works. They stumbled at the stone of stumbling;

³³ככתוב הנני יסד בציון אבן נגף וצור מכשול וכל המאמין בו לא יבוש׃

³³even as it is written, Behold, I lay in Zion a stone of stumbling and a rock of offence: And he that believeth on him shall not be put to shame.