1רוחי חבלה ימי נזעכו קברים לי׃
1My breath is corrupt, my days are extinct, the graves are mine.
2אם לא התלים עמדי ובהמרותם תלן עיני׃
2Are there not mockers around me? and doth [not] mine eye abide in their provocation?
3שימה נא ערבני עמך מי הוא לידי יתקע׃
3Lay down now [a pledge], be thou surety for me with thyself: who is he that striketh hands with me?
4כי לבם צפנת משכל על כן לא תרמם׃
4For thou hast hidden their heart from understanding; therefore thou wilt not exalt [them].
5לחלק יגיד רעים ועיני בניו תכלנה׃
5He that betrayeth friends for a prey -- even the eyes of his children shall fail.
6והצגני למשל עמים ותפת לפנים אהיה׃
6And he hath made me a proverb of the peoples; and I am become one to be spit on in the face.
7ותכה מכעש עיני ויצרי כצל כלם׃
7And mine eye is dim by reason of grief, and all my members are as a shadow.
8ישמו ישרים על זאת ונקי על חנף יתערר׃
8Upright men [shall be] astonished at this, and the innocent shall be stirred up against the ungodly;
9ויאחז צדיק דרכו וטהר ידים יסיף אמץ׃
9But the righteous shall hold on his way, and he that hath clean hands shall increase in strength.
10ואולם כלם תשבו ובאו נא ולא אמצא בכם חכם׃
10But as for you all, pray come on again; and I shall not find one wise man among you.
11ימי עברו זמתי נתקו מורשי לבבי׃
11My days are past, my purposes are broken off, the cherished thoughts of my heart.
12לילה ליום ישימו אור קרוב מפני חשך׃
12They change the night into day; the light [they imagine] near in presence of the darkness.
13אם אקוה שאול ביתי בחשך רפדתי יצועי׃
13If I wait, Sheol is my house; I spread my bed in the darkness:
14לשחת קראתי אבי אתה אמי ואחתי לרמה׃
14I cry to the grave, Thou art my father! to the worm, My mother, and my sister!
15ואיה אפו תקותי ותקותי מי ישורנה׃
15And where is then my hope? yea, my hope, who shall see it?
16בדי שאל תרדנה אם יחד על עפר נחת׃
16It shall go down to the bars of Sheol, when [our] rest shall be together in the dust.