1ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני׃
1But now they that are younger than I have me in derision, whose fathers I would have disdained to set with the dogs of my flock.
2גם כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח׃
2Yea, whereto [should] the strength of their hands [profit] me, [men] in whom vigour hath perished?
3בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה׃
3Withered up through want and hunger, they flee into waste places long since desolate and desert:
4הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם׃
4They gather the salt-wort among the bushes, and the roots of the broom for their food.
5מן גו יגרשו יריעו עלימו כגנב׃
5They are driven forth from among [men] -- they cry after them as after a thief --
6בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים׃
6To dwell in gloomy gorges, in caves of the earth and the rocks:
7בין שיחים ינהקו תחת חרול יספחו׃
7They bray among the bushes; under the brambles they are gathered together:
8בני נבל גם בני בלי שם נכאו מן הארץ׃
8Sons of fools, and sons of nameless sires, they are driven out of the land.
9ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה׃
9And now I am their song, yea, I am their byword.
10תעבוני רחקו מני ומפני לא חשכו רק׃
10They abhor me, they stand aloof from me, yea, they spare not to spit in my face.
11כי יתרו פתח ויענני ורסן מפני שלחו׃
11For he hath loosed my cord and afflicted me; so they cast off the bridle before me.
12על ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם׃
12At [my] right hand rise the young brood; they push away my feet, and raise up against me their pernicious ways;
13נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו׃
13They mar my path, they set forward my calamity, without any to help them;
14כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו׃
14They come in as through a wide breach: amid the confusion they roll themselves onward.
15ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי׃
15Terrors are turned against me; they pursue mine honour as the wind; and my welfare is passed away like a cloud.
16ועתה עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי עני׃
16And now my soul is poured out in me; days of affliction have taken hold upon me.
17לילה עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון׃
17The night pierceth through my bones [and detacheth them] from me, and my gnawing pains take no rest:
18ברב כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני׃
18By their great force they have become my raiment; they bind me about as the collar of my coat.
19הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר׃
19He hath cast me into the mire, and I have become like dust and ashes.
20אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי׃
20I cry unto thee, and thou answerest me not; I stand up, and thou lookest at me.
21תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני׃
21Thou art changed to a cruel one to me; with the strength of thy hand thou pursuest me.
22תשאני אל רוח תרכיבני ותמגגני תשוה׃
22Thou liftest me up to the wind; thou causest me to be borne away, and dissolvest my substance.
23כי ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל חי׃
23For I know that thou wilt bring me to death, and into the house of assemblage for all living.
24אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע׃
24Indeed, no prayer [availeth] when he stretcheth out [his] hand: though they cry when he destroyeth.
25אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון׃
25Did not I weep for him whose days were hard? was not my soul grieved for the needy?
26כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל׃
26For I expected good, and there came evil; and I waited for light, but there came darkness.
27מעי רתחו ולא דמו קדמני ימי עני׃
27My bowels well up, and rest not; days of affliction have confronted me.
28קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע׃
28I go about blackened, but not by the sun; I stand up, I cry in the congregation.
29אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה׃
29I am become a brother to jackals, and a companion of ostriches.
30עורי שחר מעלי ועצמי חרה מני חרב׃
30My skin is become black [and falleth] off me, and my bones are parched with heat.
31ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים׃
31My harp also is [turned] to mourning, and my pipe into the voice of weepers.