¹ויהי איש חולה לעזר שמו מבית היני כפר מרים ומרתא אחותה׃

¹Now there was a certain [man] sick, Lazarus of Bethany, of the village of Mary and Martha her sister.

²היא מרים אשר משחה את האדון בשמן המר ותנגב את רגליו בשערותיה ועתה לעזר אחיה חלה׃

²It was [the] Mary who anointed the Lord with ointment and wiped his feet with her hair, whose brother Lazarus was sick.

³ותשלחנה אחיותיו אליו לאמר אדני הנה זה אשר אהבת חלה הוא׃

³The sisters therefore sent to him, saying, Lord, behold, he whom thou lovest is sick.

⁴וישמע ישוע ויאמר זאת המחלה איננה למות כי אם לכבוד האלהים למען יכבד בה בן האלהים׃

⁴But when Jesus heard [it], he said, This sickness is not unto death, but for the glory of God, that the Son of God may be glorified by it.

⁵וישוע אהב את מרתא ואת אחותה ואת לעזר׃

⁵Now Jesus loved Martha, and her sister, and Lazarus.

⁶ויהי כשמעו כי חלה ויתמהמה וישב יומים במקום אשר הוא שם׃

⁶When therefore he heard, He is sick, he remained two days then in the place where he was.

⁷מאחרי כן אמר לתלמידיו לכו ונשובה לארץ יהודה׃

⁷Then after this he says to his disciples, Let us go into Judaea again.

⁸ויאמרו אליו תלמידיו רבי עתה זה בקשו היהודים לסקלך ואתה תשוב שמה׃

⁸The disciples say to him, Rabbi, [even but] now the Jews sought to stone thee, and goest thou thither again?

⁹ויען ישוע הלא שתים עשרה שעות ליום איש כי ילך ביום לא יכשל כי יראה אור העולם הזה׃

⁹Jesus answered, Are there not twelve hours in the day? If any one walk in the day, he does not stumble, because he sees the light of this world;

¹⁰אבל ההלך בלילה יכשל כי האור אין בו׃

¹⁰but if any one walk in the night, he stumbles, because the light is not in him.

¹¹כזאת דבר ואחרי כן אמר אליהם לעזר ידידנו ישן הוא ואנכי הלך למען אעירנו׃

¹¹These things said he; and after this he says to them, Lazarus, our friend, is fallen asleep, but I go that I may awake him out of sleep.

¹²ויאמרו תלמידיו אדני אם ישן הוא יושע׃

¹²The disciples therefore said to him, Lord, if he be fallen asleep, he will get well.

¹³וישוע דבר על מותו והמה חשבו כי על מנוחת השנה דבר׃

¹³But Jesus spoke of his death, but *they* thought that he spoke of the rest of sleep.

¹⁴אז גלה ישוע את אזנם ויאמר אליהם לעזר מת׃

¹⁴Jesus therefore then said to them plainly, Lazarus has died.

¹⁵ושמח אני בגללכם כי לא הייתי שם למען תאמינו ועתה נסעה ונלכה אליו׃

¹⁵And I rejoice on your account that I was not there, in order that ye may believe. But let us go to him.

¹⁶ויאמר תומא הנקרא דידומוס אל התלמידים חבריו נלכה גם אנחנו למען נמות עמו׃

¹⁶Thomas therefore, called Didymus, said to his fellow disciples, Let *us* also go, that we may die with him.

¹⁷ויבא ישוע וימצאהו זה ארבעה ימים שכב בקבר׃

¹⁷Jesus therefore [on] arriving found him to have been four days already in the tomb.

¹⁸ובית היני היה קרוב לירושלים כדרך חמש עשרה ריס׃

¹⁸Now Bethany was near Jerusalem, about fifteen stadia off,

¹⁹ורבים מן היהודים באו בית מרתא ומרים לנחם אתהן על אחיהן׃

¹⁹and many of the Jews came to Martha and Mary, that they might console them concerning their brother.

²⁰ויהי כשמע מרתא כי ישוע בא ותצא לקרתו ומרים יושבת בבית׃

²⁰Martha then, when she heard Jesus is coming, went to meet him; but Mary sat in the house.

²¹ותאמר מרתא אל ישוע אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃

²¹Martha therefore said to Jesus, Lord, if thou hadst been here, my brother had not died;

²²וגם עתה ידעתי כי כל אשר תשאל מאת אלהים יתן לך אלהים׃

²²but even now I know, that whatsoever thou shalt ask of God, God will give thee.

²³ויאמר אליה ישוע קום יקום אחיך׃

²³Jesus says to her, Thy brother shall rise again.

²⁴ותאמר אליו מרתא ידעתי כי יקום בתקומה ביום האחרון׃

²⁴Martha says to him, I know that he will rise again in the resurrection in the last day.

²⁵ויאמר אליה ישוע אנכי התקומה והחיים המאמין בי יחיה גם כי ימות׃

²⁵Jesus said to her, I am the resurrection and the life: he that believes on me, though he have died, shall live;

²⁶וכל החי אשר יאמין בי לא ימות לעולם התאמיני זאת׃

²⁶and every one who lives and believes on me shall never die. Believest thou this?

²⁷ותאמר אליו כן אדני האמנתי כי אתה המשיח בן האלהים הבא לעולם׃

²⁷She says to him, Yea, Lord; I believe that thou art the Christ, the Son of God, who should come into the world.

²⁸ויהי אחר דברה זאת ותלך ותקרא למרים אחותה בסתר לאמר הנה המורה פה וקרא לך׃

²⁸And having said this, she went away and called her sister Mary secretly, saying, The teacher is come and calls thee.

²⁹היא שמעה ותמהר לקום ותבא אליו׃

²⁹She, when she heard [that], rises up quickly and comes to him.

³⁰וישוע טרם יבא אל הכפר כי עודנו עמד במקום אשר פגשתו שם מרתא׃

³⁰Now Jesus had not yet come into the village, but was in the place where Martha came to meet him.

³¹והיהודים אשר באו אל ביתה לנחמה כראותם את מרים כי קמה פתאם ותצא הלכו אחריה באמרם כי הלכה לה אל הקבר לבכות שמה׃

³¹The Jews therefore who were with her in the house and consoling her, seeing Mary that she rose up quickly and went out, followed her, saying, She goes to the tomb, that she may weep there.

³²ותבא מרים אל המקום אשר ישוע עמד שם ותרא אתו ותפל לרגליו ותאמר לו אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃

³²Mary therefore, when she came where Jesus was, seeing him, fell at his feet, saying to him, Lord, if thou hadst been here, my brother had not died.

³³ויהי כראות ישוע אתה בכיה וגם היהודים אשר באו אתה בכים ותזעם רוחו ויהי מרעיד׃

³³Jesus therefore, when he saw her weeping, and the Jews who came with her weeping, was deeply moved in spirit, and was troubled,

³⁴ויאמר איפה שמתם אתו ויאמרו אליו אדני בא וראה׃

³⁴and said, Where have ye put him? They say to him, Lord, come and see.

³⁵ויבך ישוע׃

³⁵Jesus wept.

³⁶ויאמרו היהודים הנה מה גדלה אהבתו אתו׃

³⁶The Jews therefore said, Behold how he loved him!

³⁷ומקצתם אמרו הפקח עיני העור הלא יכל לעשות שגם זה לא ימות׃

³⁷And some of them said, Could not this [man], who has opened the eyes of the blind [man], have caused that this [man] also should not have died?

³⁸ויוסף עוד ישוע להזעם ברוחו ויבא אל הקבר והוא מערה ואבן על מבואה׃

³⁸Jesus therefore, again deeply moved in himself, comes to the tomb. Now it was a cave, and a stone lay upon it.

³⁹ויאמר ישוע שאו את האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי ארבעה ימים לו׃

³⁹Jesus says, Take away the stone. Martha, the sister of the dead, says to him, Lord, he stinks already, for he is four days [there].

⁴⁰ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם תאמיני תחזי את כבוד האלהים׃

⁴⁰Jesus says to her, Did I not say to thee, that if thou shouldest believe, thou shouldest see the glory of God?

⁴¹וישאו את האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני׃

⁴¹They took therefore the stone away. And Jesus lifted up his eyes on high and said, Father, I thank thee that thou hast heard me;

⁴²ואני ידעתי כי בכל עת תענני אולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני׃

⁴²but I knew that thou always hearest me; but on account of the crowd who stand around I have said [it], that they may believe that thou hast sent me.

⁴³ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא׃

⁴³And having said this, he cried with a loud voice, Lazarus, come forth.

⁴⁴ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופיו לוטים בסודר ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו׃

⁴⁴And the dead came forth, bound feet and hands with graveclothes, and his face was bound round with a handkerchief. Jesus says to them, Loose him and let him go.

⁴⁵ורבים מן היהודים אשר באו אל מרים בראותם את אשר עשה ישוע האמינו בו׃

⁴⁵Many therefore of the Jews who came to Mary and saw what he had done, believed on him;

⁴⁶ומקצתם הלכו אל הפרושים ויגידו להם את אשר עשה ישוע׃

⁴⁶but some of them went to the Pharisees and told them what Jesus had done.

⁴⁷אז יקהילו הכהנים הגדולים והפרושים את הסנהדרין ויאמרו מה נעשה כי האיש הלזה עשה אתות הרבה׃

⁴⁷The chief priests, therefore, and the Pharisees gathered a council, and said, What do we? for this man does many signs.

⁴⁸אם נניח לו לעשות כלם יאמינו בו ובאו הרומיים ולקחו גם את אדמתנו וגם את עמנו׃

⁴⁸If we let him thus alone, all will believe on him, and the Romans will come and take away both our place and our nation.

⁴⁹ואחד מהם קיפא שמו והוא כהן גדול בשנה ההיא אמר אליהם הן לא תדעו מאומה׃

⁴⁹But a certain one of them, Caiaphas, being high priest that year, said to them, Ye know nothing

⁵⁰אף לא תתבוננו כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבד העם כלו׃

⁵⁰nor consider that it is profitable for you that one man die for the people, and not that the whole nation perish.

⁵¹וזאת לא דבר מלבו כי אם בהיותו כהן גדול בשנה ההיא נבא כי ישוע ימות בעד העם׃

⁵¹But this he did not say of himself; but, being high priest that year, prophesied that Jesus was going to die for the nation;

⁵²ולא בעד העם לבד כי אם לקבץ גם את בני אלהים המפזרים והיו לאחדים׃

⁵²and not for the nation only, but that he should also gather together into one the children of God who were scattered abroad.

⁵³ויועצו יחדו להמיתו מהיום ההוא והלאה׃

⁵³From that day therefore they took counsel that they might kill him.

⁵⁴על כן לא התהלך ישוע עוד בתוך היהודים בגלוי כי אם סר משם לארץ הקרובה אל המדבר אל עיר עפרים ויגר שם עם תלמידיו׃

⁵⁴Jesus therefore walked no longer openly among the Jews, but went away thence into the country near the desert, to a city called Ephraim, and there he sojourned with the disciples.

⁵⁵ויקרבו ימי הפסח ליהודים ועם רב עלו מן הארץ ירושלימה לפני הפסח למען יטהרו׃

⁵⁵But the passover of the Jews was near, and many went up to Jerusalem out of the country before the passover, that they might purify themselves.

⁵⁶ויבקשו את ישוע ובעמדם בבית המקדש נדברו לאמר מה תחשבו הכי לא יבוא אל החג׃

⁵⁶They sought therefore Jesus, and said among themselves, standing in the temple, What do ye think? that he will not come to the feast?

⁵⁷והכהנים הגדולים והפרושים גזרו גזרה אשר אם ידע איש את מקומו יודיענו למען יתפשהו׃

⁵⁷Now the chief priests and the Pharisees had given commandment that if any one knew where he was, he should make it known, that they might take him.