¹ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא׃

¹And the whole assembly lifted up their voice, and cried; and the people wept that night.

²וילנו על משה ועל אהרן כל בני ישראל ויאמרו אלהם כל העדה לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו מתנו׃

²And all the children of Israel murmured against Moses and against Aaron; and the whole assembly said to them, Would that we had died in the land of Egypt! or in this wilderness would that we had died!

³ולמה יהוה מביא אתנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה׃

³And why is Jehovah bringing us to this land that we may fall by the sword, that our wives and our little ones may become a prey? Is it not better for us to return to Egypt?

⁴ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה׃

⁴And they said one to another, Let us make a captain, and let us return to Egypt.

⁵ויפל משה ואהרן על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל׃

⁵Then Moses and Aaron fell upon their faces before the whole congregation of the assembly of the children of Israel.

⁶ויהושע בן נון וכלב בן יפנה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם׃

⁶And Joshua the son of Nun, and Caleb the son of Jephunneh, of them that searched out the land, rent their garments.

⁷ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה טובה הארץ מאד מאד׃

⁷And they spoke to the whole assembly of the children of Israel, saying, The land, which we passed through to search it out, is a very, very good land.

⁸אם חפץ בנו יהוה והביא אתנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר הוא זבת חלב ודבש׃

⁸If Jehovah delight in us, he will bring us into this land, and give it us, a land that flows with milk and honey;

⁹אך ביהוה אל תמרדו ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם ויהוה אתנו אל תיראם׃

⁹only rebel not against Jehovah; and fear not the people of the land; for they shall be our food. Their defence is departed from them, and Jehovah is with us: fear them not.

¹⁰ויאמרו כל העדה לרגום אתם באבנים וכבוד יהוה נראה באהל מועד אל כל בני ישראל׃

¹⁰And the whole assembly said that they should be stoned with stones. And the glory of Jehovah appeared in the tent of meeting to all the children of Israel.

¹¹ויאמר יהוה אל משה עד אנה ינאצני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האתות אשר עשיתי בקרבו׃

¹¹And Jehovah said to Moses, How long will this people despise me? and how long will they not believe me, for all the signs which I have done among them?

¹²אכנו בדבר ואורשנו ואעשה אתך לגוי גדול ועצום ממנו׃

¹²I will smite them with the pestilence, and destroy them, and will make of thee a nation greater and mightier than they.

¹³ויאמר משה אל יהוה ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו׃

¹³And Moses said to Jehovah, Then the Egyptians will hear it; for in thy might thou broughtest up this people from the midst of them;

¹⁴ואמרו אל יושב הארץ הזאת שמעו כי אתה יהוה בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה אתה יהוה ועננך עמד עלהם ובעמד ענן אתה הלך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה׃

¹⁴and they will tell it to the inhabitants of this land, [who] have heard that thou, Jehovah, art in the midst of this people, that thou, Jehovah, lettest thyself be seen eye to eye, and that thy cloud standeth over them, and that thou goest before them, in a pillar of cloud by day, and in a pillar of fire by night;

¹⁵והמתה את העם הזה כאיש אחד ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר׃

¹⁵if thou now slayest this people as one man, then the nations that have heard thy fame will speak, saying,

¹⁶מבלתי יכלת יהוה להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר׃

¹⁶Because Jehovah was not able to bring this people into the land that he had sworn unto them, he has therefore slain them in the wilderness.

¹⁷ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר׃

¹⁷And now, I beseech thee, let the power of the Lord be great, according as thou hast spoken, saying,

¹⁸יהוה ארך אפים ורב חסד נשא עון ופשע ונקה לא ינקה פקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים׃

¹⁸Jehovah is slow to anger, and abundant in goodness, forgiving iniquity and transgression, but by no means clearing [the guilty], visiting the iniquity of the fathers upon the children, upon the third and fourth [generation].

¹⁹סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה׃

¹⁹Pardon, I beseech thee, the iniquity of this people according to the greatness of thy loving-kindness, and as thou hast forgiven this people, from Egypt even until now.

²⁰ויאמר יהוה סלחתי כדברך׃

²⁰And Jehovah said, I have pardoned according to thy word.

²¹ואולם חי אני וימלא כבוד יהוה את כל הארץ׃

²¹But as surely as I live, all the earth shall be filled with the glory of Jehovah!

²²כי כל האנשים הראים את כבדי ואת אתתי אשר עשיתי במצרים ובמדבר וינסו אתי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי׃

²²for all those men who have seen my glory, and my signs, which I did in Egypt and in the wilderness, and have tempted me these ten times, and have not hearkened to my voice,

²³אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבתם וכל מנאצי לא יראוה׃

²³shall in no wise see the land which I did swear unto their fathers: none of them that despised me shall see it.

²⁴ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והביאתיו אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורשנה׃

²⁴But my servant Caleb, because he hath another spirit in him, and hath followed me fully, him will I bring into the land whereinto he came; and his seed shall possess it.

²⁵והעמלקי והכנעני יושב בעמק מחר פנו וסעו לכם המדבר דרך ים סוף׃

²⁵(Now the Amalekites and the Canaanites dwell in the valley.) To-morrow turn you, and take your journey into the wilderness, on the way to the Red sea.

²⁶וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר׃

²⁶And Jehovah spoke to Moses and to Aaron, saying,

²⁷עד מתי לעדה הרעה הזאת אשר המה מלינים עלי את תלנות בני ישראל אשר המה מלינים עלי שמעתי׃

²⁷How long [shall I bear] with this evil assembly, which murmur against me? I have heard the murmurings of the children of Israel, which they murmur against me.

²⁸אמר אלהם חי אני נאם יהוה אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם׃

²⁸Say unto them, As surely as I live, saith Jehovah, if I do not do unto you as ye have spoken in mine ears!

²⁹במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקדיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה אשר הלינתם עלי׃

²⁹In this wilderness shall your carcases fall; and all that were numbered of you, according to your whole number from twenty years old and upwards, who have murmured against me,

³⁰אם אתם תבאו אל הארץ אשר נשאתי את ידי לשכן אתכם בה כי אם כלב בן יפנה ויהושע בן נון׃

³⁰shall in no wise come into the land, concerning which I have lifted up my hand to make you dwell in it; save Caleb the son of Jephunneh, and Joshua the son of Nun.

³¹וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והביאתי אתם וידעו את הארץ אשר מאסתם בה׃

³¹But your little ones, of whom ye said they should be a prey, them will I bring in, and they shall know the land that ye have despised.

³²ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה׃

³²And as to you, your carcases shall fall in this wilderness.

³³ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה ונשאו את זנותיכם עד תם פגריכם במדבר׃

³³And your children shall wander in the wilderness forty years, and bear your whoredoms, until your carcases be wasted in the wilderness.

³⁴במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה תשאו את עונתיכם ארבעים שנה וידעתם את תנואתי׃

³⁴After the number of the days in which ye have searched out the land, forty days, each day for a year shall ye bear your iniquities forty years, and ye shall know mine estrangement [from you].

³⁵אני יהוה דברתי אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת הנועדים עלי במדבר הזה יתמו ושם ימתו׃

³⁵I Jehovah have spoken; I will surely do it unto all this evil assembly which have gathered together against me! in this wilderness they shall be consumed, and there they shall die.

³⁶והאנשים אשר שלח משה לתור את הארץ וישבו וילונו עליו את כל העדה להוציא דבה על הארץ׃

³⁶And the men whom Moses had sent to search out the land, who returned, and made the whole assembly to murmur against him, by bringing up an evil report upon the land,

³⁷וימתו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה במגפה לפני יהוה׃

³⁷even those men who had brought up an evil report upon the land, died by a plague before Jehovah.

³⁸ויהושע בן נון וכלב בן יפנה חיו מן האנשים ההם ההלכים לתור את הארץ׃

³⁸But Joshua the son of Nun, and Caleb the son of Jephunneh, lived still of the men that had gone to search out the land.

³⁹וידבר משה את הדברים האלה אל כל בני ישראל ויתאבלו העם מאד׃

³⁹And Moses told all these sayings to all the children of Israel; then the people mourned greatly.

⁴⁰וישכמו בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמר הננו ועלינו אל המקום אשר אמר יהוה כי חטאנו׃

⁴⁰And they rose up early in the morning, and went up to the hill-top, saying, Here are we, and we will go up to the place of which Jehovah has spoken; for we have sinned.

⁴¹ויאמר משה למה זה אתם עברים את פי יהוה והוא לא תצלח׃

⁴¹And Moses said, Why now do ye transgress the commandment of Jehovah? but it shall not prosper!

⁴²אל תעלו כי אין יהוה בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם׃

⁴²Go not up, for Jehovah is not among you; that ye be not smitten before your enemies;

⁴³כי העמלקי והכנעני שם לפניכם ונפלתם בחרב כי על כן שבתם מאחרי יהוה ולא יהיה יהוה עמכם׃

⁴³for the Amalekites and the Canaanites are there before you, and ye shall fall by the sword; for as ye have turned away from Jehovah, Jehovah will not be with you.

⁴⁴ויעפלו לעלות אל ראש ההר וארון ברית יהוה ומשה לא משו מקרב המחנה׃

⁴⁴Yet they presumed to go up to the hill-top; but the ark of the covenant of Jehovah, and Moses, did not depart from the midst of the camp.

⁴⁵וירד העמלקי והכנעני הישב בהר ההוא ויכום ויכתום עד החרמה׃

⁴⁵And the Amalekites and the Canaanites who dwelt on that hill, came down and smote them, and cut them to pieces, as far as Hormah.