¹אמת אני מדבר במשיח ולא אשקף ודעתי מעידה לי ברוח הקדש׃

¹I say [the] truth in Christ, I lie not, my conscience bearing witness with me in [the] Holy Spirit,

²כי גדול עצבוני ואין קץ לדאבון לבי׃

²that I have great grief and uninterrupted pain in my heart,

³כי מי יתן היתי אני מחרם מן המשיח בעד אחי שארי ובשרי׃

³for I have wished, I myself, to be a curse from the Christ for my brethren, my kinsmen, according to flesh;

⁴אשר הם בני ישראל ויש להם משפט הבנים והכבוד והבריתות ומתן התורה והעבודה וההבטחות׃

⁴who are Israelites; whose [is] the adoption, and the glory, and the covenants, and the law-giving, and the service, and the promises;

⁵ולהם האבות ואשר מהם יצא המשיח לפי בשרו אשר הוא אל על הכל מברך לעולמים אמן׃

⁵whose [are] the fathers; and of whom, as according to flesh, [is] the Christ, who is over all, God blessed for ever. Amen.

⁶אבל לא כאלו נפל דבר אלהים ארצה כי לא כל אשר הם מישראל גם ישראל המה׃

⁶Not however as though the word of God had failed; for not all [are] Israel which [are] of Israel;

⁷ולא על היותם זרע אברהם כלם בנים הם כי ביצחק יקרא לך זרע׃

⁷nor because they are seed of Abraham [are] all children: but, In Isaac shall a seed be called to thee.

⁸כלומר לא בני הבשר המה בני האלהים כי אם בני ההבטחה הם הנחשבים לזרע׃

⁸That is, [they that are] the children of the flesh, these [are] not the children of God; but the children of the promise are reckoned as seed.

⁹כי דבר הבטחה הוא מה שנאמר למועד אשוב ולשרה בן׃

⁹For this word [is] of promise, According to this time I will come, and there shall be a son to Sarah.

¹⁰ולא זאת בלבד כי כן היה גם ברבקה בהיותה הרה לאחד ליצחק אבינו׃

¹⁰And not only [that], but Rebecca having conceived by one, Isaac our father,

¹¹כי בטרם ילדו בניה ועוד לא עשו טוב או רע למען תקום עצת האלהים כפי בחירתו לא מתוך מעשים כי אם כרצון הקרא׃

¹¹[the children] indeed being not yet born, or having done anything good or worthless (that the purpose of God according to election might abide, not of works, but of him that calls),

¹²נאמר לה כי רב יעבד צעיר׃

¹²it was said to her, The greater shall serve the less:

¹³ככתוב ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי׃

¹³according as it is written, I have loved Jacob, and I have hated Esau.

¹⁴אם כן מה נאמר הכי יש עול באלהים חלילה׃

¹⁴What shall we say then? [Is there] unrighteousness with God? Far be the thought.

¹⁵כי למשה אמר וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם׃

¹⁵For he says to Moses, I will shew mercy to whom I will shew mercy, and I will feel compassion for whom I will feel compassion.

¹⁶ועל כן אין הדבר לא ביד הרצה ולא ביד הרץ כי אם ביד האלהים המרחם׃

¹⁶So then [it is] not of him that wills, nor of him that runs, but of God that shews mercy.

¹⁷כי כן הכתוב אמר לפרעה בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ׃

¹⁷For the scripture says to Pharaoh, For this very thing I have raised thee up from amongst [men], that I might thus shew in thee my power, and so that my name should be declared in all the earth.

¹⁸ויוצא מזה כי את אשר יחפץ יחננו ואת אשר יחפץ יקשהו׃

¹⁸So then, to whom he will he shews mercy, and whom he will he hardens.

¹⁹וכי תאמר אלי מדוע יוכיח עוד נגד רצונו מי יתיצב׃

¹⁹Thou wilt say to me then, Why does he yet find fault? for who resists his purpose?

²⁰אמנם בן אדם מי אתה אשר תריב את האלהים היאמר יצר ליצרו למה ככה עשיתני׃

²⁰Aye, but thou, O man, who art *thou* that answerest again to God? Shall the thing formed say to him that has formed it, Why hast thou made me thus?

²¹אם אין רשות ליצר על החמר לעשות מגלם אחד כלי אחד לכבוד ואחד לקלון׃

²¹Or has not the potter authority over the clay, out of the same lump to make one vessel to honour, and another to dishonour?

²²ומה אפוא אם האלהים החפץ להראות זעמו ולהודיע גבורתו נשא בכל ארך רוחו את כלי הזעם הנכונים לאבדון׃

²²And if God, minded to shew his wrath and to make his power known, endured with much long-suffering vessels of wrath fitted for destruction;

²³להודיע גם את עשר כבודו על כלי החנינה אשר יעדם לכבוד׃

²³and that he might make known the riches of his glory upon vessels of mercy, which he had before prepared for glory,

²⁴והם אנחנו אשר קראם לא מן היהודים בלבד כי אף מן הגוים׃

²⁴us, whom he has also called, not only from amongst [the] Jews, but also from amongst [the] nations?

²⁵כדברו בהושע אקרא ללא עמי עמי וללא רחמה רחמה׃

²⁵As he says also in Hosea, I will call not-my-people My people; and the-not-beloved Beloved.

²⁶והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי׃

²⁶And it shall be, in the place where it was said to them, *Ye* [are] not my people, there shall they be called Sons of [the] living God.

²⁷וישעיהו צוח על ישראל כי אם יהיה מספר בני ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה׃

²⁷But Esaias cries concerning Israel, Should the number of the children of Israel be as the sand of the sea, the remnant shall be saved:

²⁸כי כלה ונחרצה אדני עשה בקרב הארץ׃

²⁸for [he] is bringing the matter to an end, and [cutting [it] short in righteousness; because] a cutting short of the matter will [the] Lord accomplish upon the earth.

²⁹וכאשר אמר ישעיהו לפנים לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו׃

²⁹And according as Esaias said before, Unless [the] Lord of hosts had left us a seed, we had been as Sodom, and made like even as Gomorrha.

³⁰ועתה מה נאמר הגוים אשר לא רדפו אחרי הצדקה השיגו את הצדקה היא הצדקה אשר מתוך האמונה׃

³⁰What then shall we say? That [they of the] nations, who did not follow after righteousness, have attained righteousness, but [the] righteousness that is on the principle of faith.

³¹וישראל בבקשו אחרי תורת צדקה לתורת הצדקה לא הגיע׃

³¹But Israel, pursuing after a law of righteousness, has not attained to [that] law.

³²ועל מה יען אשר לא מאמונה דרשוה כי אם ממעשים כי התנגפו באבן נגף׃

³²Wherefore? Because [it was] not on the principle of faith, but as of works. They have stumbled at the stumblingstone,

³³ככתוב הנני יסד בציון אבן נגף וצור מכשול וכל המאמין בו לא יבוש׃

³³according as it is written, Behold, I place in Zion a stone of stumbling and rock of offence: and he that believes on him shall not be ashamed.