¹אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רגז׃

¹Inimesel, naisest sündinul, on lühikesed elupäevad ja palju tüli.

²כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד׃

²Ta tõuseb nagu lilleke ja ta lõigatakse ära, ta põgeneb nagu vari ega jää püsima.

³אף על זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך׃

³Ometi pead sa seesugust silmas ja viid mind enesega kohtu ette.

⁴מי יתן טהור מטמא לא אחד׃

⁴Kes võib roojasest teha puhta? Mitte keegi!

⁵אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבור׃

⁵Kuna tema elupäevad on määratud ja tema kuude arv on sinu käes - sa oled pannud piiri, millest ta ei saa üle minna -,

⁶שעה מעליו ויחדל עד ירצה כשכיר יומו׃

⁶siis pööra oma pilk tema pealt ära ja jäta ta rahule, seni kui ta päevilisena oma päevast rõõmu tunneb!

⁷כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל׃

⁷Sest puulgi on lootus: kui ta maha raiutakse, siis ta võrsub taas ja tal pole võsudest puudu.

⁸אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו׃

⁸Kuigi ta juur maa sees kõduneb ja känd mullas sureb,

⁹מריח מים יפרח ועשה קציר כמו נטע׃

⁹hakkab ta veehõngust haljendama ja võsusid ajama otsekui istik.

¹⁰וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו׃

¹⁰Aga kui mees sureb ja kaob, kui inimene hinge heidab - kus on ta siis?

¹¹אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש׃

¹¹Vesi voolab järvest ja jõgi taheneb ning kuivab,

¹²ואיש שכב ולא יקום עד בלתי שמים לא יקיצו ולא יערו משנתם׃

¹²nõnda heidab inimene magama ega tõuse enam. Enne kui taevaid pole enam, nad ei ärka, neid ei äratata unest.

¹³מי יתן בשאול תצפנני תסתירני עד שוב אפך תשית לי חק ותזכרני׃

¹³Oh, et sa varjaksid mind surmavallas, peidaksid, kuni su viha möödub; et sa määraksid mulle aja ja siis peaksid mind meeles.

¹⁴אם ימות גבר היחיה כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי׃

¹⁴Kui mees sureb, kas ta ärkab jälle ellu? Ma ootaksin kogu oma sundaja, kuni mu vabastus tuleb.

¹⁵תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף׃

¹⁵Sa hüüaksid ja ma vastaksin sulle, sa igatseksid oma kätetööd.

¹⁶כי עתה צעדי תספור לא תשמור על חטאתי׃

¹⁶Nüüd loed sa aga mu samme, ei lähe mööda mu patust.

¹⁷חתם בצרור פשעי ותטפל על עוני׃

¹⁷Mu üleastumine on pitseriga suletud kukrusse ja sa katad kinni mu süü.

¹⁸ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקמו׃

¹⁸Aga variseb ju ka mägi ja kalju nihkub paigast,

¹⁹אבנים שחקו מים תשטף ספיחיה עפר ארץ ותקות אנוש האבדת׃

¹⁹vesi kulutab kive, vihmavaling uhub maamulla - nõnda hävitad sina inimese lootuse.

²⁰תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו׃

²⁰Sina alistad tema igaveseks ja ta peab minema, muudad ta näo ja saadad ta ära.

²¹יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא יבין למו׃

²¹Kas ta lapsi austatakse - tema ei saa seda teada, või kas neid põlatakse - tema seda ei märka.

²²אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל׃

²²Tema tunneb valu ainult omaenese ihus ja leina omaenese hinges.'