¹ויען אליפז התימני ויאמר׃

¹Siis rääkis teemanlane Eliifas ja ütles:

²החכם יענה דעת רוח וימלא קדים בטנו׃

²'Kas tark tohib vastata tuulepäiselt ja täita oma rinda idatuulega,

³הוכח בדבר לא יסכון ומלים לא יועיל בם׃

³seletada kõlbmatute kõnedega, sõnadega, millest pole kasu?

⁴אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל׃

⁴Sa teed tühjaks isegi jumalakartuse ja rikud hardust Jumala ees.

⁵כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים׃

⁵Sest su süü paneb sulle sõnad suhu ja sa valid kavalate keele.

⁶ירשיעך פיך ולא אני ושפתיך יענו בך׃

⁶Su oma suu süüdistab sind, aga mitte mina, su oma huuled kostavad su vastu.

⁷הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת׃

⁷Kas oled sina esimese inimesena sündinud? Ons sind enne mäekünkaid sünnitatud?

⁸הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה׃

⁸Kas oled sina Jumala nõupidamist kuulnud ja nõnda enesele tarkuse toonud?

⁹מה ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו הוא׃

⁹Mis see on, mida sina tead, aga meie ei tea, mida sina mõistad, aga meie mitte?

¹⁰גם שב גם ישיש בנו כביר מאביך ימים׃

¹⁰Meiegi hulgas on hallpäid ja elatanuid, ealt vanemad kui su isa.

¹¹המעט ממך תנחמות אל ודבר לאט עמך׃

¹¹Ons sinu jaoks väike Jumala troost, või sõna, mis kohtleb sind leebelt?

¹²מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך׃

¹²Kuhu su süda sind kisub ja kuhu su silmad sihivad,

¹³כי תשיב אל אל רוחך והצאת מפיך מלין׃

¹³et sa pöörad oma vaimu Jumala vastu ja paiskad sõnu suust välja?

¹⁴מה אנוש כי יזכה וכי יצדק ילוד אשה׃

¹⁴Kuidas võiks inimene olla puhas, naisest sündinul olla õigus?

¹⁵הן בקדשו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו׃

¹⁵Vaata, tema ei usu oma ingleidki ja tema silmis ei ole taevadki selged,

¹⁶אף כי נתעב ונאלח איש שתה כמים עולה׃

¹⁶veel vähem siis põlastusväärset ja laostunut, meest, kes väärtegusid joob nagu vett.

¹⁷אחוך שמע לי וזה חזיתי ואספרה׃

¹⁷Mina kuulutan sulle, kuule mind, ja ma jutustan, mida olen näinud,

¹⁸אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם׃

¹⁸mida targad on teada andnud, mida ei olnud salanud nende vanemad,

¹⁹להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם׃

¹⁹kellele üksi oli antud maa ja kelle seas veel võõras ei olnud käinud:

²⁰כל ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ׃

²⁰süüdlane vaevleb kogu eluaja ja jõhkrale on talletatud pisut aastaid.

²¹קול פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו׃

²¹Hirmuhääled on tal kõrvus, rahuajalgi tuleb hävitaja temale kallale.

²²לא יאמין שוב מני חשך וצפו הוא אלי חרב׃

²²Ei ta usu, et ta pimedusest välja pääseb: ta on mõõgale määratud.

²³נדד הוא ללחם איה ידע כי נכון בידו יום חשך׃

²³Ta peab hulkuma leiva pärast: kus seda on? Ta teab, et pimedusepäev on temale valmis.

²⁴יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך עתיד לכידור׃

²⁴Ahastus ja häda hirmutavad teda, vallutavad tema nagu tapluseks valmis kuningas.

²⁵כי נטה אל אל ידו ואל שדי יתגבר׃

²⁵Sest ta on sirutanud oma käe Jumala vastu ja on suurustanud Kõigevägevama ees,

²⁶ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו׃

²⁶joostes kangekaelselt tema vastu oma paksukühmuliste kilpidega.

²⁷כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסל׃

²⁷Sest ta on katnud oma näo rasvaga, on kasvatanud puusadele lihavust

²⁸וישכון ערים נכחדות בתים לא ישבו למו אשר התעתדו לגלים׃

²⁸ja on elanud hävitatud linnades, kodades, kus ei olnud luba elada, mis olid määratud varemeiks.

²⁹לא יעשר ולא יקום חילו ולא יטה לארץ מנלם׃

²⁹Ta ei saa rikkaks, ta varandus ei kesta kaua ja tema omand ei kaldu maha.

³⁰לא יסור מני חשך ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו׃

³⁰Ta ei pääse pimedusest, kuumus kuivatab ta võsu ja ta taandub tema suu hinguse ees.

³¹אל יאמן בשו נתעה כי שוא תהיה תמורתו׃

³¹Ärgu ta lootku tühjale - ta eksib! Sest temale saab tasuks tühjus.

³²בלא יומו תמלא וכפתו לא רעננה׃

³²See läheb täide enneaegselt ja tema võsud ei haljenda enam.

³³יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו׃

³³Ta ajab otsekui viinapuu maha oma küpsemata kobarad ja pillab õisi nagu õlipuu.

³⁴כי עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי שחד׃

³⁴Sest jumalatute jõuk jääb viljatuks ja tuli põletab meeleheavõtjate telgid.

³⁵הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה׃

³⁵Nad on lapseootel vaevaga ja sünnitavad nurjatust, nende ihu saab toime pettusega.'