¹ויען איוב ויאמר׃

¹Aga Iiob rääkis ja ütles:

²שמעתי כאלה רבות מנחמי עמל כלכם׃

²'Sellesarnast olen ma palju kuulnud, te kõik olete tüütavad trööstijad.

³הקץ לדברי רוח או מה ימריצך כי תענה׃

³Kas sel tuule rääkimisel ei olegi lõppu, või mis kihutab sind rääkima?

⁴גם אנכי ככם אדברה לו יש נפשכם תחת נפשי אחבירה עליכם במלים ואניעה עליכם במו ראשי׃

⁴Minagi võiksin rääkida nagu teie, kui oleksite minu asemel; minagi võiksin teie vastu sõnadega hiilata ja teie pärast pead vangutada.

⁵אאמצכם במו פי וניד שפתי יחשך׃

⁵Ma võiksin teid oma suuga kinnitada ja mitte keelata oma huulte kaastundeavaldust.

⁶אם אדברה לא יחשך כאבי ואחדלה מה מני יהלך׃

⁶Kui ma räägin, ei vähene mu valu, ja kas see siiski minust lahkub, kui ma lõpetan?

⁷אך עתה הלאני השמות כל עדתי׃

⁷Aga nüüd on Jumal mind väsitanud. Ta on hävitanud kõik mu omaksed.

⁸ותקמטני לעד היה ויקם בי כחשי בפני יענה׃

⁸Ta on haaranud mind - sellest tuli tunnistaja, kes tõusis mu vastu -, mu kõhnus süüdistab mind näkku.

⁹אפו טרף וישטמני חרק עלי בשניו צרי ילטוש עיניו לי׃

⁹Ta viha rebis ja kiusas mind, ta kiristas mu pärast hambaid. Minu vaenlane teritab mu vastu oma silmi.

¹⁰פערו עלי בפיהם בחרפה הכו לחיי יחד עלי יתמלאון׃

¹⁰Nad ajavad suu ammuli mu vastu, löövad mind pilgates põsele; nad kogunevad hulganisti mu vastu.

¹¹יסגירני אל אל עויל ועל ידי רשעים ירטני׃

¹¹Jumal andis mind nurjatuile ja tõukas mind õelate kätte.

¹²שלו הייתי ויפרפרני ואחז בערפי ויפצפצני ויקימני לו למטרה׃

¹²Ma elasin rahus, aga ta vapustas mind, ta haaras mind kuklast ja lõi mind puruks; ta pani mind enesele märklauaks,

¹³יסבו עלי רביו יפלח כליותי ולא יחמול ישפך לארץ מררתי׃

¹³ta nooled ümbritsevad mind. Ta lõhestab armutult mu neerud, ta valab mu sapi maa peale.

¹⁴יפרצני פרץ על פני פרץ ירץ עלי כגבור׃

¹⁴Ta murrab mind murd murru peale, ta ründab mind otsekui sõdur.

¹⁵שק תפרתי עלי גלדי ועללתי בעפר קרני׃

¹⁵Ma õmblesin enesele ihu jaoks kotiriide ja torkasin oma sarve põrmu.

¹⁶פני חמרמרה מני בכי ועל עפעפי צלמות׃

¹⁶Mu nägu punetab nutust ja mu laugudel on sünge vari,

¹⁷על לא חמס בכפי ותפלתי זכה׃

¹⁷kuigi mu käes ei ole ülekohut ja kuigi mu palve on siiras.

¹⁸ארץ אל תכסי דמי ואל יהי מקום לזעקתי׃

¹⁸Oh maa, ära kata mu verd, ja mu kisendamisel ärgu olgu puhkepaika!

¹⁹גם עתה הנה בשמים עדי ושהדי במרומים׃

¹⁹Vaata, nüüdki on mul tunnistaja taevas ja eestkõneleja kõrgustes.

²⁰מליצי רעי אל אלוה דלפה עיני׃

²⁰Mu sõbrad on pilkajad - Jumala poole on mu pisarais silm,

²¹ויוכח לגבר עם אלוה ובן אדם לרעהו׃

²¹et ta kohut mõistaks mehe ja Jumala vahel, otsekui inimese ja ta ligimese vahel.

²²כי שנות מספר יאתיו וארח לא אשוב אהלך׃

²²Sest veel pisut aastaid ja ma lähen teele, millelt ma ei pöördu tagasi.