¹רוחי חבלה ימי נזעכו קברים לי׃

¹Mu vaim on murtud, mu päevad on kustutatud, mind ootavad hauad.

²אם לא התלים עמדי ובהמרותם תלן עיני׃

²Tõesti, pilked on mu osa, ja nende tõrksusest on mu silm väsinud.

³שימה נא ערבני עמך מי הוא לידי יתקע׃

³Pane ometi minu heaks pant tallele enese juurde! Kes muidu mu kasuks kätt lööks?

⁴כי לבם צפנת משכל על כן לא תרמם׃

⁴Et sa oled nende südamed arusaamisest võõrutanud, siis sa ei ülenda neid.

⁵לחלק יגיד רעים ועיני בניו תכלנה׃

⁵Kes kutsub sõbrad jagamisele, selle lastel tuhmuvad silmad.

⁶והצגני למשל עמים ותפת לפנים אהיה׃

⁶Mind on antud inimestele sõnakõlksuks ja ma olen pealesülitamiseks nende ees.

⁷ותכה מכעש עיני ויצרי כצל כלם׃

⁷Mu silm on kurbusest tuhm ja kõik mu liikmed on otsekui varjud.

⁸ישמו ישרים על זאת ונקי על חנף יתערר׃

⁸Õiglased ehmuvad sellest ja süütu ärritub jumalavallatute pärast.

⁹ויאחז צדיק דרכו וטהר ידים יסיף אמץ׃

⁹Aga õige püsib oma teel, ja kellel on puhtad käed, kasvab tugevuses.

¹⁰ואולם כלם תשבו ובאו נא ולא אמצא בכם חכם׃

¹⁰Te kõik aga võite tulla taas, tarka ma teie hulgast ei leia.

¹¹ימי עברו זמתי נתקו מורשי לבבי׃

¹¹Mu päevad on möödunud, katki kistud on mu kavatsused, mu südame soovid.

¹²לילה ליום ישימו אור קרוב מפני חשך׃

¹²Need tegid öö päevaks: valgus oli lähemal kui pimedus.

¹³אם אקוה שאול ביתי בחשך רפדתי יצועי׃

¹³Kui ma veel võin loota, siis on surmavald mu koda, ma laotan oma aseme pimedusse.

¹⁴לשחת קראתי אבי אתה אמי ואחתי לרמה׃

¹⁴Ma hüüan hauale: 'Sa oled mu isa!' ja ussikestele: 'Mu ema ja õde!'

¹⁵ואיה אפו תקותי ותקותי מי ישורנה׃

¹⁵Kus on siis mu lootus, ja kes saaks mu lootust näha?

¹⁶בדי שאל תרדנה אם יחד על עפר נחת׃

¹⁶Minuga astud sa alla surmavalda, kui üheskoos põrmu vajume.'