¹ויען איוב ויאמר׃

¹Siis rääkis Iiob ja ütles:

²עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃

²'Kui kaua te piinate mu hinge ja jahvatate mind sõnadega?

³זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃

³Te mõnitate mind juba kümnendat korda häbenematult mulle peale käies.

⁴ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃

⁴Ja kui ma ka tõesti oleksin eksinud, siis jääks mu eksimus ainult mulle.

⁵אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃

⁵Kui te tõesti mu ees tahate suurustada ja mulle mu alandust ette heita,

⁶דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃

⁶siis teadke, et Jumal on mind maha paisanud ja piiranud mind oma võrguga.

⁷הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃

⁷Vaata, ma kisendan: 'Vägivald!', aga ei saa vastust; hüüan appi, aga õigust ei ole.

⁸ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃

⁸Ta tegi mu teele tõkke ja ma ei pääse üle, ta pani mu radade peale pimeduse.

⁹כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃

⁹Ta riisus minult au ja võttis mul krooni peast.

¹⁰יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃

¹⁰Ta kiskus mind igapidi maha, et kaoksin, ja juuris mu lootuse välja nagu puu.

¹¹ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃

¹¹Ta süütas oma viha põlema mu vastu ja pidas mind oma vaenlaseks.

¹²יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃

¹²Tema väesalgad tulid üheskoos, rajasid tee mu juurde ja lõid leeri üles mu telgi ümber.

¹³אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃

¹³Mu vennad hoidis ta minust eemale ja mu tuttavad võõrdusid minust hoopis.

¹⁴חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃

¹⁴Mu lähedased jätsid mind maha ja mu sõbrad unustasid mind ära.

¹⁵גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃

¹⁵Mu kodakondsed ja teenijad peavad mind võõraks - ma olen nende silmis otsekui muulane.

¹⁶לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃

¹⁶Ma hüüan oma sulast, aga ta ei vasta, ma pean teda anuma, nagu mu suu võtab.

¹⁷רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃

¹⁷Mu naisele ei meeldi mu hingeõhk ja oma lihastele vendadele olen ma vastik.

¹⁸גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃

¹⁸Poisidki põlgavad mind; kui ma tõusen, siis nad räägivad mulle vastu.

¹⁹תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃

¹⁹Mind jälestavad kõik mu lähemad sõbrad, ja need, keda ma armastasin, on pöördunud mu vastu.

²⁰בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃

²⁰Mu luud on jäänud kinni naha ja liha külge, mu kondid tungivad välja nagu hambad.

²¹חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃

²¹Halastage mu peale, halastage, mu sõbrad, sest mind on tabanud Jumala käsi!

²²למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃

²²Miks ajate teiegi mind taga nagu Jumal? Kas te ei küllastu mu lihast?

²³מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃

²³Oh, et mu sõnad ometi kirja pandaks, et need raamatusse kirjutataks,

²⁴בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃

²⁴raudsule ja tinaga uurendataks kaljusse igaveseks ajaks!

²⁵ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃

²⁵Sest ma tean, et mu Lunastaja elab, ja tema jääb viimsena põrmu peale seisma.

²⁶ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃

²⁶Ja kuigi mu nahka on nõnda nülitud, saan ma ilma ihutagi näha Jumalat,

²⁷אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃

²⁷teda, keda ma ise näen, keda näevad mu oma silmad, aga mitte mõne võõra. Mul kõdunevad neerud sisikonnas.

²⁸כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃

²⁸Kui te mõtlete: 'Me ajame teda taga, asja juur leidub temas',

²⁹גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃

²⁹siis kartke mõõka, sest viha toob mõõka väärt süüteod, et te teaksite: kohus on olemas!'