¹ויען צפר הנעמתי ויאמר׃

¹Siis rääkis naamalane Soofar ja ütles:

²לכן שעפי ישיבוני ובעבור חושי בי׃

²'Selle peale mu rahutud mõtted tulevad tagasi ja sellepärast tormitseb mu sees.

³מוסר כלמתי אשמע ורוח מבינתי יענני׃

³Ma pean kuulma häbistavat noomimist ja saan vastuseks tühja tuult.

⁴הזאת ידעת מני עד מני שים אדם עלי ארץ׃

⁴Kas sa ei tea juba muistsest ajast, sellest ajast, kui inimene maa peale pandi,

⁵כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי רגע׃

⁵et õelate hõiskamine on üürike ja jumalatu rõõm ainult hetkeline?

⁶אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע׃

⁶Kuigi ta kõrgus tõuseks taevani ja ta pea puudutaks pilvi,

⁷כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו׃

⁷ta kaob, nagu ta roegi, igaveseks; need, kes teda nägid, küsivad: 'Kus ta on?'

⁸כחלום יעוף ולא ימצאוהו וידד כחזיון לילה׃

⁸Ta lendab ära otsekui unenägu ja teda ei leita enam, ta haihtub nagu öine nägemus.

⁹עין שזפתו ולא תוסיף ולא עוד תשורנו מקומו׃

⁹Silm, mis teda nägi, ei näe teda enam, ja ta ase ei pane enam teda tähele.

¹⁰בניו ירצו דלים וידיו תשבנה אונו׃

¹⁰Tema lapsed peavad vaeseid hüvitama ja tema enese käed ta varanduse tagasi andma.

¹¹עצמותיו מלאו עלומו ועמו על עפר תשכב׃

¹¹Ta kondid on küll täis noorusjõudu, aga ta heidab koos sellega põrmu magama.

¹²אם תמתיק בפיו רעה יכחידנה תחת לשונו׃

¹²Kuigi kurjus on ta suus nõnda magus, et ta peidab selle oma keele alla,

¹³יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו׃

¹³kuigi ta säästab seda ega loobu sellest, vaid hoiab seda keset suulage,

¹⁴לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו׃

¹⁴muutub ometi tema roog ta kõhus madude mürgiks ta sisikonnas.

¹⁵חיל בלע ויקאנו מבטנו יורשנו אל׃

¹⁵Ta peab oksendama neelatud varandust - Jumal ajab selle ta kõhust välja.

¹⁶ראש פתנים יינק תהרגהו לשון אפעה׃

¹⁶Ta imes madude mürki, ussi keel tapab ta.

¹⁷אל ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה׃

¹⁷Ei saa ta näha ojasid, mee ja piima voolude jõgesid.

¹⁸משיב יגע ולא יבלע כחיל תמורתו ולא יעלס׃

¹⁸Ta peab oma töövilja ära andma ega tohi ise seda neelata, ja oma kaubakasust ei tunne ta rõõmu.

¹⁹כי רצץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו׃

¹⁹Sest ta murdis, jättis maha vaesed, röövis endale koja, mida ta polnud ehitanud.

²⁰כי לא ידע שלו בבטנו בחמודו לא ימלט׃

²⁰Sest ta ei tundnud küllastust kõhus - aga oma kalliste asjadega ei päästa ta ennast.

²¹אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו׃

²¹Ükski ei pääsenud tema neelamisest, seepärast ta õnn ei kesta.

²²במלאות שפקו יצר לו כל יד עמל תבואנו׃

²²Tema ülikülluseski tuleb temale kitsas kätte, teda tabab õnnetuse kogu jõud.

²³יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו׃

²³Et tema kõhtu täita, läkitab Jumal temasse oma tulise viha ja laseb seda sadada tema peale ta toiduga.

²⁴יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה׃

²⁴Kui ta põgeneb raudrelva eest, siis laseb vaskamb temast läbi,

²⁵שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים׃

²⁵viskoda tuleb välja seljast ja mõõgatera sapist, ja temale tulevad hirmuvärinad peale.

²⁶כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נפח ירע שריד באהלו׃

²⁶Suur pimedus on temale varaks pandud, teda neelab õhutamata tuli; mis tema telki on alles jäänud, hävitatakse.

²⁷יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו׃

²⁷Taevad ilmutavad tema süüd ja maa tõuseb tema vastu.

²⁸יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו׃

²⁸Tema koja uhub vihmavaling, ta vihapäeva uputusvesi.

²⁹זה חלק אדם רשע מאלהים ונחלת אמרו מאל׃

²⁹See on õela inimese osa Jumalalt, pärisosa, mis Jumal temale määrab.'