¹ויען איוב ויאמר׃

¹Siis rääkis Iiob ja ütles:

²שמעו שמוע מלתי ותהי זאת תנחומתיכם׃

²'Kuulge ometi mu sõnu ja see olgu mulle troostiks!

³שאוני ואנכי אדבר ואחר דברי תלעיג׃

³Olge minuga kannatlikud, siis ma räägin, ja kui olen rääkinud, võite irvitada!

⁴האנכי לאדם שיחי ואם מדוע לא תקצר רוחי׃

⁴Kas ma kaeban inimese peale? Ja miks ei peakski mu vaim muutuma kannatamatuks?

⁵פנו אלי והשמו ושימו יד על פה׃

⁵Vaadake minu poole, siis te ehmute ja panete käe suu peale.

⁶ואם זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות׃

⁶Sest kui ma sellele mõtlen, siis ma jahmun ja värin haarab mu ihu.

⁷מדוע רשעים יחיו עתקו גם גברו חיל׃

⁷Miks jäävad õelad elama, saavad vanaks, võtavad isegi jõudu juurde?

⁸זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם׃

⁸Nende sugu seisab kindlana nendega nende ees ja nende järglased on nende silma all.

⁹בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם׃

⁹Nende kojad on säästetud hirmust ja Jumala vitsa pole nende peal.

¹⁰שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל׃

¹⁰Nende sõnn kargab, ja mitte asjata, nende lehmad poegivad loodet heitmata.

¹¹ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון׃

¹¹Nad lasevad oma lapsukesi joosta nagu lambaid ja nende noorukid tantsivad.

¹²ישאו כתף וכנור וישמחו לקול עוגב׃

¹²Nad laulavad trummi ja kandle saatel ning tunnevad rõõmu vilepilli häälest.

¹³יבלו בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו׃

¹³Nad veedavad oma päevi õnnes ja lähevad rahus alla surmavalda.

¹⁴ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו׃

¹⁴Nad ütlevad Jumalale: 'Tagane meist, sest sinu teede tundmiseks pole meil lusti!

¹⁵מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו׃

¹⁵Kes on Kõigevägevam, et peaksime teda teenima? Ja mis kasu meil on, kui me ta poole palvetame?'

¹⁶הן לא בידם טובם עצת רשעים רחקה מני׃

¹⁶Vaata, eks ole nende õnn nende endi käes, õelate nõu minust kaugel?

¹⁷כמה נר רשעים ידעך ויבא עלימו אידם חבלים יחלק באפו׃

¹⁷Kui sageli siis kustub õelate lamp ja tabab neid õnnetus? Kui sageli ta jagab oma vihas hukatust,

¹⁸יהיו כתבן לפני רוח וכמץ גנבתו סופה׃

¹⁸et nad oleksid nagu õled tuules, otsekui aganad, mida tuulekeeris hajutab?

¹⁹אלוה יצפן לבניו אונו ישלם אליו וידע׃

¹⁹Jumal talletavat õela süü tema laste jaoks. Ta tasugu temale enesele, nõnda et ta tunneb!

²⁰יראו עינו כידו ומחמת שדי ישתה׃

²⁰Nähku ta oma silmad tema langust ja ta ise joogu Kõigevägevama viha!

²¹כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו׃

²¹Tõesti, ei ole siis rõõmu ta kojal pärast teda, kui ta kuude arv on napiks mõõdetud.

²²הלאל ילמד דעת והוא רמים ישפוט׃

²²Aga kas võiks Jumalale tarkust õpetada, temale, kes taevalistelegi kohut mõistab?

²³זה ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו׃

²³Üks sureb oma täies elujõus, kõigiti rahulikult ja muretult,

²⁴עטיניו מלאו חלב ומח עצמותיו ישקה׃

²⁴reied lihavad ja kondid täis üdi.

²⁵וזה ימות בנפש מרה ולא אכל בטובה׃

²⁵Teine sureb kibestunud hingega, õnne maitsta saamata.

²⁶יחד על עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם׃

²⁶Nad magavad üheskoos põrmus ja ussikesed katavad neid.

²⁷הן ידעתי מחשבותיכם ומזמות עלי תחמסו׃

²⁷Vaata, ma tean teie mõtteid ja riukaid, mis te minu vastu sepitsete.

²⁸כי תאמרו איה בית נדיב ואיה אהל משכנות רשעים׃

²⁸Sest te küsite: 'Kus on siis nüüd see võimumehe koda? Ja kus on telk, milles õelad elasid?'

²⁹הלא שאלתם עוברי דרך ואתתם לא תנכרו׃

²⁹Kas te ei ole küsinud teekäijailt ega ole tähele pannud nende märguandeid,

³⁰כי ליום איד יחשך רע ליום עברות יובלו׃

³⁰et kurjale antakse armu õnnetusepäeval ja ta päästetakse vihapäeval?

³¹מי יגיד על פניו דרכו והוא עשה מי ישלם לו׃

³¹Kes kuulutaks temale näkku ta käitumist ja kes tasuks temale, mis ta on teinud?

³²והוא לקברות יובל ועל גדיש ישקוד׃

³²Ja kui ta hauda viiakse, siis hoolitsetakse isegi ta kääpa eest.

³³מתקו לו רגבי נחל ואחריו כל אדם ימשוך ולפניו אין מספר׃

³³Oru kivipangadki on temale magusad. Tema järele lähevad kõik inimesed, ja enne teda läinuid on arvutult.

³⁴ואיך תנחמוני הבל ותשובתיכם נשאר מעל׃

³⁴Kuidas te siis mulle toote nõnda tühist troosti? Ja teie vastused - neist jääb järele ainult vale.'