¹ויען איוב ויאמר׃

¹Siis vastas Iiob ja ütles:

²לו שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד׃

²'Kui ometi mu meelehärm saaks vaetud ja mu õnnetus oleks pandud vaekaussidele.

³כי עתה מחול ימים יכבד על כן דברי לעו׃

³Tõesti, see oleks nüüd raskem kui mereliiv. Seepärast on mu sõnadki tormakad.

⁴כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני׃

⁴Sest minus on Kõigevägevama nooled, mu vaim joob nende mürki. Jumala hirmutamised on rivistunud mu vastu.

⁵הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בלילו׃

⁵Kas metseesel kisendab noore rohu peal või ammub härg oma sulbi juures?

⁶היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות׃

⁶Kas magedat süüakse ilma soolata või on siis maitset kassinaeri limal?

⁷מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי׃

⁷Mu hing tõrgub neid puudutamast, need on mulle nagu rüvetatud roog.

⁸מי יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה׃

⁸Oh, et ometi mu palve täide läheks ja Jumal annaks, mida soovin!

⁹ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני׃

⁹Otsustaks ometi Jumal mind murda, sirutaks oma käe ja lõikaks katki mu elulõnga,

¹⁰ותהי עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי לא כחדתי אמרי קדוש׃

¹⁰siis oleks mul veel troostigi: ma hüppaksin rõõmu pärast isegi armutus valus, sest ma ei ole salanud Püha sõnu.

¹¹מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי׃

¹¹Mis on mu jõud, et jaksaksin oodata, ja missugune peaks olema mu eesmärk, et suudaksin kindlaks jääda?

¹²אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש׃

¹²Ons mu tugevus nagu kivide tugevus või ons mu ihu vaskne?

¹³האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני׃

¹³Tõesti, mul enesel ei ole abi ja pääsemine on mu juurest peletatud.

¹⁴למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב׃

¹⁴Kes põlgab sõbra sõprust, see loobub Kõigevägevama kartusest.

¹⁵אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו׃

¹⁵Mu vennad on petlikud nagu jõgi, otsekui kuivaks valguvad jõesängid,

¹⁶הקדרים מני קרח עלימו יתעלם שלג׃

¹⁶mis jääst on muutunud tumedaks, kuhu lumi on pugenud peitu;

¹⁷בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם׃

¹⁷veevaeseks jäädes need vaikivad, kuumuses kaovad oma asemelt.

¹⁸ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו׃

¹⁸Karavanid põikavad teelt kõrvale, lähevad kõrbe ja hukkuvad.

¹⁹הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו למו׃

¹⁹Teema karavanid heidavad pilke, Seeba teekäijad loodavad nende peale:

²⁰בשו כי בטח באו עדיה ויחפרו׃

²⁰oma lootuses nad jäävad häbisse, sinna jõudes nad pettuvad.

²¹כי עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו׃

²¹Seesuguseiks olete nüüd saanud: te näete kohutavat asja ja kardate.

²²הכי אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי׃

²²Kas ma olen öelnud: 'Andke mulle kingitusi!' või: 'Makske oma varandusest minu eest,

²³ומלטוני מיד צר ומיד עריצים תפדוני׃

²³päästke mind vaenlase võimusest ja lunastage mind vägivallategijate käest!'?

²⁴הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי׃

²⁴Õpetage mind, siis ma vaikin! Tehke mulle selgeks, milles olen eksinud!

²⁵מה נמרצו אמרי ישר ומה יוכיח הוכח מכם׃

²⁵Otsekohesed sõnad ei olekski kibedad. Aga mis tähendus on teie noomimisel?

²⁶הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש׃

²⁶On teil kavatsus mu sõnu laita? Kas meeltheitja kõne peaks olema nagu tuul?

²⁷אף על יתום תפילו ותכרו על ריעכם׃

²⁷Te heidate liisku isegi vaeslapse pärast ja müüte maha oma sõbra.

²⁸ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב׃

²⁸Aga nüüd vaadake mu peale! Ma tõesti ei valeta teile näkku!

²⁹שבו נא אל תהי עולה ושבי עוד צדקי בה׃

²⁹Jätke ometi järele, et ei sünniks ülekohut! Jah, jätke järele, sest veel on mul selles asjas õigus!

³⁰היש בלשוני עולה אם חכי לא יבין הוות׃

³⁰Ons mu keelel ülekohut? Või ei taipa mu suulagi, mis on õnnetus?