1חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה׃
1Tarkus ehitas enesele koja, raius oma seitse sammast.
2טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שלחנה׃
2Ta tappis tapaloomad, segas veini, kattis lauagi valmis.
3שלחה נערתיה תקרא על גפי מרמי קרת׃
3Ta läkitas oma teenijad, laskis hüüda linna küngastel:
4מי פתי יסר הנה חסר לב אמרה לו׃
4'Kes on kogenematu, pöördugu siia!' Napiarulisele ta ütles:
5לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי׃
5'Tulge, sööge mu leiba ja jooge mu segatud veini!
6עזבו פתאים וחיו ואשרו בדרך בינה׃
6Jätke maha rumalus, et jääksite elama, ja käige arukuse teel!'
7יסר לץ לקח לו קלון ומוכיח לרשע מומו׃
7Kes õpetab pilkajat, toob iseenesele häbi, ja kes noomib õelat, sellele jääb külge halb märk.
8אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך׃
8Ära noomi pilkajat, et ta sind ei vihkaks, noomi tarka, ja ta armastab sind!
9תן לחכם ויחכם עוד הודע לצדיק ויוסף לקח׃
9Anna targale, ja ta saab veelgi targemaks, õpeta õiglast, ja ta võtab veelgi enam õpetust!
10תחלת חכמה יראת יהוה ודעת קדשים בינה׃
10Issanda kartus on tarkuse algus ja Kõigepühama äratundmine on arukus.
11כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים׃
11Sest minu läbi saavad su päevad paljuks ja su eluaastad jätkuvad.
12אם חכמת חכמת לך ולצת לבדך תשא׃
12Kui oled tark, siis oled tark iseenese jaoks; ja kui oled pilkaja, siis pead sedagi üksinda kandma.
13אשת כסילות המיה פתיות ובל ידעה מה׃
13Meeletusenaine on rahutu, rumalus ei tunne midagi.
14וישבה לפתח ביתה על כסא מרמי קרת׃
14Ta istub oma koja uksel, istme peal linna küngastel,
15לקרא לעברי דרך המישרים ארחותם׃
15kutsudes möödaminejaid, neid, kes käivad otseradu:
16מי פתי יסר הנה וחסר לב ואמרה לו׃
16'Kes on kogenematu, pöördugu siia!' Ja napiarulisele ta ütleb:
17מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם׃
17'Varastatud vesi on magus ja salajas söödud leib on hõrk.'
18ולא ידע כי רפאים שם בעמקי שאול קראיה׃
18Aga teine ei teagi, et seal on kadunud hinged, et tema kutsutud on põrgu sügavustes.