¹ויען איוב ויאמר׃

¹Allora Giobbe rispose e disse:

²עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃

²"Fino a quando affliggerete l’anima mia e mi tormenterete coi vostri discorsi?

³זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃

³Son già dieci volte che m’insultate, e non vi vergognate di malmenarmi.

⁴ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃

⁴Dato pure ch’io abbia errato, il mio errore concerne me solo.

⁵אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃

⁵Ma se proprio volete insuperbire contro di me e rimproverarmi la vergogna in cui mi trovo,

⁶דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃

⁶allora sappiatelo: chi m’ha fatto torto e m’ha avvolto nelle sue reti è Dio.

⁷הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃

⁷Ecco, io grido: "Violenza!" e nessuno risponde; imploro aiuto, ma non c’è giustizia!

⁸ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃

⁸Dio m’ha sbarrato la via e non posso passare, ha coperto di tenebre il mio cammino.

⁹כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃

⁹M’ha spogliato della mia gloria, m’ha tolto dal capo la corona.

¹⁰יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃

¹⁰M’ha demolito a brano a brano, e io me ne vo! ha sradicata come un albero la mia speranza.

¹¹ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃

¹¹Ha acceso l’ira sua contro di me, e m’ha considerato come suo nemico.

¹²יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃

¹²Le sue schiere son venute tutte insieme, si sono spianata la via fino a me, han posto il campo intorno alla mia tenda.

¹³אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃

¹³Egli ha allontanato da me i miei fratelli, i miei conoscenti si son del tutto alienati da me.

¹⁴חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃

¹⁴M’hanno abbandonato i miei parenti, gl’intimi miei m’hanno dimenticato.

¹⁵גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃

¹⁵I miei domestici e le mie serve mi trattan da straniero; agli occhi loro io sono un estraneo.

¹⁶לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃

¹⁶Chiamo il mio servo, e non risponde, devo supplicarlo con la mia bocca.

¹⁷רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃

¹⁷Il mio fiato ripugna alla mia moglie, faccio pietà a chi nacque dal seno di mia madre.

¹⁸גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃

¹⁸Perfino i bimbi mi sprezzano; se cerco d’alzarmi mi scherniscono.

¹⁹תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃

¹⁹Tutti gli amici più stretti m’hanno in orrore, e quelli che amavo mi si son vòlti contro.

²⁰בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃

²⁰Le mie ossa stanno attaccate alla mia pelle, alla mia carne, non m’è rimasto che la pelle de’ denti.

²¹חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃

²¹Pietà, pietà di me, voi, miei amici! ché la man di Dio m’ha colpito.

²²למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃

²²Perché perseguitarmi come fa Dio? Perché non siete mai sazi della mia carne?

²³מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃

²³Oh se le mie parole fossero scritte! se fossero consegnate in un libro!

²⁴בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃

²⁴se con lo scalpello di ferro e col piombo fossero incise nella roccia per sempre!…

²⁵ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃

²⁵Ma io so che il mio Vindice vive, e che alla fine si leverà sulla polvere.

²⁶ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃

²⁶E quando, dopo la mia pelle, sarà distrutto questo corpo, senza la mia carne, vedrò Iddio.

²⁷אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃

²⁷Io lo vedrò a me favorevole; lo contempleranno gli occhi miei, non quelli d’un altro… il cuore, dalla brama, mi si strugge in seno!

²⁸כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃

²⁸Se voi dite: Come lo perseguiteremo, come troveremo in lui la causa prima dei suoi mali?

²⁹גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃

²⁹Temete per voi stessi la spada, ché furiosi sono i castighi della spada affinché sappiate che v’è una giustizia".