1וישבתו שלשת האנשים האלה מענות את איוב כי הוא צדיק בעיניו׃
1Quei tre uomini cessarono di rispondere a Giobbe perché egli si credeva giusto.
2ויחר אף אליהוא בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם באיוב חרה אפו על צדקו נפשו מאלהים׃
2Allora l’ira di Elihu, figliuolo di Barakeel il Buzita, della tribù di Ram, s’accese:
3ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב׃
3s’accese contro Giobbe, perché riteneva giusto sé stesso anziché Dio; s’accese anche contro i tre amici di lui perché non avean trovato che rispondere, sebbene condannassero Giobbe.
4ואליהו חכה את איוב בדברים כי זקנים המה ממנו לימים׃
4Ora, siccome quelli erano più attempati di lui,
5וירא אליהוא כי אין מענה בפי שלשת האנשים ויחר אפו׃
5Elihu aveva aspettato a parlare a Giobbe; ma quando vide che dalla bocca di quei tre uomini non usciva più risposta, s’accese d’ira.
6ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים ואתם ישישים על כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם׃
6Ed Elihu, figliuolo di Barakeel il Buzita, rispose e disse: "Io son giovine d’età e voi siete vecchi; perciò mi son tenuto indietro e non ho ardito esporvi il mio pensiero.
7אמרתי ימים ידברו ורב שנים ידיעו חכמה׃
7Dicevo: "Parleranno i giorni, e il gran numero degli anni insegnerà la sapienza".
8אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם׃
8Ma, nell’uomo, quel che lo rende intelligente è lo spirito, è il soffio dell’Onnipotente.
9לא רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט׃
9Non quelli di lunga età sono sapienti, né i vecchi son quelli che comprendono il giusto.
10לכן אמרתי שמעה לי אחוה דעי אף אני׃
10Perciò dico: "Ascoltatemi; vi esporrò anch’io il mio pensiero".
11הן הוחלתי לדבריכם אזין עד תבונתיכם עד תחקרון מלין׃
11Ecco, ho aspettato i vostri discorsi, ho ascoltato i vostri argomenti, mentre andavate cercando altre parole.
12ועדיכם אתבונן והנה אין לאיוב מוכיח עונה אמריו מכם׃
12V’ho seguito attentamente, ed ecco, nessun di voi ha convinto Giobbe, nessuno ha risposto alle sue parole.
13פן תאמרו מצאנו חכמה אל ידפנו לא איש׃
13Non avete dunque ragione di dire: "Abbiam trovato la sapienza! Dio soltanto lo farà cedere; non l’uomo!"
14ולא ערך אלי מלין ובאמריכם לא אשיבנו׃
14Egli non ha diretto i suoi discorsi contro a me, ed io non gli risponderò colle vostre parole.
15חתו לא ענו עוד העתיקו מהם מלים׃
15Eccoli sconcertati! non rispondon più, non trovan più parole.
16והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו לא ענו עוד׃
16Ed ho aspettato che non parlassero più, che restassero e non rispondessero più.
17אענה אף אני חלקי אחוה דעי אף אני׃
17Ma ora risponderò anch’io per mio conto, esporrò anch’io il mio pensiero!
18כי מלתי מלים הציקתני רוח בטני׃
18Perché son pieno di parole, e lo spirito ch’è dentro di me mi stimola.
19הנה בטני כיין לא יפתח כאבות חדשים יבקע׃
19Ecco, il mio seno è come vin rinchiuso, è simile ad otri pieni di vin nuovo, che stanno per scoppiare.
20אדברה וירוח לי אפתח שפתי ואענה׃
20Parlerò dunque e mi solleverò, aprirò le labbra e risponderò!
21אל נא אשא פני איש ואל אדם לא אכנה׃
21E lasciate ch’io parli senza riguardi personali, senza adulare alcuno;
22כי לא ידעתי אכנה כמעט ישאני עשני׃
22poiché adulare io non so; se lo facessi, il mio Fattore tosto mi torrebbe di mezzo.