¹הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃

¹La vita dell’uomo sulla terra è una milizia; i giorni suoi son simili ai giorni d’un operaio.

²כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃

²Come lo schiavo anela l’ombra e come l’operaio aspetta il suo salario,

³כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃

³così a me toccan mesi di sciagura, e mi sono assegnate notti di dolore.

⁴אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃

⁴Non appena mi corico, dico: "Quando mi leverò?" Ma la notte si prolunga, e mi sazio d’agitazioni infino all’alba.

⁵לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃

⁵La mia carne è coperta di vermi e di croste terrose, la mia pelle si richiude, poi riprende a suppurare.

⁶ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃

⁶I miei giorni sen vanno più veloci della spola, si consumano senza speranza.

⁷זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃

⁷Ricordati, che la mia vita e un soffio! L’occhio mio non vedrà più il bene.

⁸לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃

⁸Lo sguardo di chi ora mi vede non mi potrà più scorgere; gli occhi tuoi mi cercheranno, ma io non sarò più.

⁹כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃

⁹La nuvola svanisce e si dilegua; così chi scende nel soggiorno de’ morti non ne risalirà;

¹⁰לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃

¹⁰non tornerà più nella sua casa, e il luogo ove stava non lo riconoscerà più.

¹¹גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃

¹¹Io, perciò, non terrò chiusa la bocca; nell’angoscia del mio spirito io parlerò, mi lamenterò nell’amarezza dell’anima mia.

¹²הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃

¹²Son io forse il mare o un mostro marino che tu ponga intorno a me una guardia?

¹³כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃

¹³Quando dico: "Il mio letto mi darà sollievo, il mio giaciglio allevierà la mia pena",

¹⁴וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃

¹⁴tu mi sgomenti con sogni, e mi spaventi con visioni;

¹⁵ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃

¹⁵sicché l’anima mia preferisce soffocare, preferisce a queste ossa la morte.

¹⁶מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃

¹⁶Io mi vo struggendo; non vivrò sempre; deh, lasciami stare; i giorni miei non son che un soffio.

¹⁷מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃

¹⁷Che cosa è l’uomo che tu ne faccia tanto caso, che tu ponga mente ad esso,

¹⁸ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃

¹⁸e lo visiti ogni mattina e lo metta alla prova ad ogni istante?

¹⁹כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃

¹⁹Quando cesserai di tener lo sguardo fisso su me? Quando mi darai tempo d’inghiottir la mia saliva?

²⁰חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃

²⁰Se ho peccato, che ho fatto a te, o guardiano degli uomini? Perché hai fatto di me il tuo bersaglio? A tal punto che son divenuto un peso a me stesso?

²¹ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃

²¹E perché non perdoni le mie trasgressioni e non cancelli la mia iniquità? Poiché presto giacerò nella polvere; e tu mi cercherai, ma io non sarò più".